אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

רב יחידת הקומנדו במגלן ששכל את אחיו בטור מיוחד

הרב נ' מיחידת הקומנדו של מגלן, ששכל את אחיו יוני נתנאל הי"ד, כותב בטור מיוחד לסרוגים ליום הזיכרון: "הרבה פעמים בזמן האחרון יצא לי להיפגש עם המוות, יוני השאיר לנו צוואה לא כתובה, כיצד להתייחס אל הנופלים"

רב יחידת הקומנדו במגלן ששכל את אחיו בטור מיוחד
  נ' על רקע תמונת אחיו יוני הי"ד

נ' הוא רב יחידת הקומנדו של יחידת מגלן. אחיו, יוני נתנאל הי"ד, הוא ההרוג הראשון של מבצע עופרת יצוקה בטור מיוחד לסרוגים הוא כותב על יום הזיכרון תחת שירות צבאי והמפגש הקרוב עם המוות "הרבה פעמים בזמן האחרון יצא לי להיפגש עם המוות, שלוקח את הגוף-החומר, ומשאיר את הצד הטוב-המוסרי"

"כשאנו נכנסים בשערי יום הזיכרון, מיד אנו שואלים את עצמנו, מה עניינו של יום? מה "המצווה" של יום זה? ונראה שיום זה כשמו כן הוא: הזיכרון. "המצווה" של יום זה היא לזכור, לזכור את הנופלים. לזיכרון זה יש שני צדדים של אותו מטבע: מצד אחד זיכרון הנופלים מעורר בנו געגועים וצער, מצד שני זיכרון זה מחדש בנו כוחות חיים ומשרה עלינו רוממות וגבורה.

"הרבה פעמים בזמן האחרון יצא לי להיפגש עם המוות, וזה כל פעם מחדש מדגיש לי שהמוות לוקח את הגוף-החומר, ומשאיר לנו את הצד האידאלי שבאדם, את הצד הטוב-המוסרי, את הצד שדרכו אנחנו יכולים לבוא ולהתעלות ולזכך את החיים שלנו", את הדברים האלה אמר אחי יוני ז"ל במפגש חברים לאחר נפילתו של שמואל וייס ז"ל בקרב בג'נין במהלך טיפול בפצוע במבצע חומת מגן, יוני אמר, ובעצם השאיר לנו צוואה לא כתובה, כיצד להתייחס אל הנופלים.

במהלך הזיכרון מוטלת עלינו חובה קדושה, שבד בבד עם ההתייחדות עם הכאב, נתאמץ להתרומם, לשאוף את אויר הפסגות של הגובה שבו היו הנופלים, להתייחד עם אוצרות החיים שלהם ולחדש את חיינו שלנו, במידות טובות, בגבורה, במסירות, בשאיפות מוסריות ובנחישות במהלך הדרך, גם כשלא קלה היא דרכנו.

"חיילים צריכים לשמור על זקיפות קומה", נתנאל הי"ד

פעם אחת, אחי יוני ואני ראינו תמונה בעיתון של חיילים במדים מחובקים ובוכים בהלוויה של חבר שנפל בקרב, אמר לי יוני "אני לא אוהב את התמונה הזאת!" אמרתי לו "למה?", ואז הוא אמר לי: "במקום ציבורי, חיילים צריכים לשמור על זקיפות קומה ולשדר חוסן ועוצמה גם בהלוויה של חבר!" לימים, לאחר שיוני עצמו נפל בקרב, במהלך מבצע עופרת יצוקה, "מורשתו" של יוני פיעמה בנו, המשפחה, קיבלנו מיוני כוחות של גבורה ורוממות, ולמרות הכאב שינוי נפל מירי כוחותינו, מירי שגוי של טנק, אבא שלי, הרב עמוס, יצר קשר עם מפקד הטנק ואמר לו ולחיילים של צוות הטנק, שאינו כועס עליהם, להיפך הוא מחזק את ידיהם להמשיך להילחם בעוצמה ובמסירות. הקשר הזה התפרסם ועורר גלים רבים, וכך הבית שלנו הפך, במהלך השבעה למוקד של "עלייה לרגל" מכל גווני החברה, שבאו להזדהות ולהתחבר לכל הרוח הגדולה.

יוני כתב פעם לעצמו, אחרי נפילתו של שמואל וייס: "מסירות הנפש השוזרת את ההיסטוריה כולה, מגלה את מהות החיים המגויסים לטובת האידאל, ורק בגלל שפעמים אתה נדרש להקריב את חייך אתה מקבל טעם לחייך. שהטעם לחיים יכול להיות רק ממה שמעל להם."

תהא נשמתם של כל הנופלים צרורה בצרור החיים. אמן".

יוני (יהונתן) נפל במבצע "עופרת יצוקה" ביום הקדיש הכללי, עשרה בטבת תשס"ט מירי ישראלי של פגז טועה, והוא בן 26 שנים. 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
אפשר בקלות לעלות על שמו
שלום | 28-04-2020 14:13
לדעתי עליכם להצניע את שמו של הקדוש היד מטעמי ביטחון מידע