החברה החרדית שוב תחת מתקפה. סדרת הספרים החדשה "רות שומרת על צניעות" זוכה ל"מחמאות" נלהבות מכיוונים שונים. המבקרים לא מאבדים רגע וחוטפים בבהלה את ההזדמנות להשליך למדורת השנאה עוד כמה זרדים.

טענתם היא שהחרדים חיים להם בללה-לנד ומחנכים את בנותיהן לגדרי צניעות הזויים. בסדרת הספרים המדוברת, בת ישראל היא "בת מלך" שאין מכבודה לדבר עם זרים. עליה להסתרק ולהתלבש כפי שראוי לבת מלך ובטח שלא לרוץ ולקפץ ברחובות.

ובכן עשיתם זאת שוב מבקרים יקרים, שכנעתם אותנו שהחברה החרדית נעה על גבול דק בין אי-שפיות לסכיזופרניה.

צביעות

לא אעסוק בשנאת חינם, זאת מפני שנכתב עליה דיי והותר. אולם חשוב לעצור ברגעי טירוף שכאלה ולחשוב רגע. רוב הוויכוחים בחברה הישראלית נושאים לרוב אופי של רצון להיטיב, להפוך את המדינה למקום טוב יותר, כל אחד בדרכו שלו ועל כן אין בהם מן השנאה. אבל דווקא כציוני-דתי, ולא כחרדי, ברצוני למחות על הביקורת המזויפת הזו. ביקורת שלטעמי מבטאת את הגורם המדויק לשנאת חינם, לדיון אשר אין מטרתו להיטיב.

ברור לכולנו שבמציאות הקיימת כיום בישראל כל נושא החרדים הוא נפיץ, בייחוד אחרי הרכבת הקואלצייה חסרת החרדים והמתח בין המגזרים, אך חשוב לציין כי בעוד שפרסום חומר נגד הציבור החרדי מדליק את הבעירה מעל גלי האינטרנט הווירטואלים- את תוצאות הבעירה של כתבים חסרי אחריות נפגוש אחר כך ברחובות המציאותיים, בשנאה ובכעס שישארו לאורך זמן.

מה באמת רצו לטעון המבקרים? ככל הנראה מדובר שוב ברצון להציג את החברה החרדית כחשוכה, גלותית ומנותקת. אינני עיתונאי ולא אעסוק באתיקה תקשורתית ובצורך בשמירה על איזון ושיוויון אבל כשיוצאים לתקוף ציבור שלם דרך ספר ילדים אחד המציג את הצניעות בחברה החרדית, יש בכך מן הצביעות. הרי מיותר לציין כי אף אחד מאיתנו לא יקח בידו צהובון זול וידבר על התוכן המשפיל בו מוצגות נשים ועל היחס המחפיר שלקוחות הצהובון והחברה אותה הוא מייצג רוכשים כלפי נשים.

אם כך, מדוע בחרו לבקר דווקא את החברה החרדית ולהציג אותה בצורה כה משפילה? וכי איננו יודעים שבתוככי החברה החרדית ישנם מוסכמות מקובלות בכל הנוגע לצניעות? כמובן שלא כולנו מסכימים, אוהדים או מחבבים את תפיסת עולמם, אך בכך אין שום חידוש וכל שנותר לנו להסיק הוא כי מטרתם האחת היא הרחקת ומידור הציבור החרדי מכלל החברה הישראלית- רווח שככל הנראה הושג.

צניעות

נדמה לי שרבים מאיתנו יסכימו שהחברה שלנו פתוחה דייה, בלשון המעטה. בחברה בה אנו חיים היום אנו זקוקים לצניעות, והרבה. החל מרשתות האינטרנט, דרך שלטי החוצות, וכלה ברשתות הרדיו השונות. אבל עולם כמנהגו נוהג. יותר קל לבקר אחרים מאשר לפשפש במעשינו קודם, אנו מחפשים ומאירים באור זרקורים את הצדדים החשוכים של השכן. בכך פתרנו את הבעייה- הרי כולנו מסכימים על כך שאם מדובר על צניעות כמו זו של רות- מי צריך אותה?

ועוד פעם, איבדנו את השיח

במקום לדבר אחד עם השני, במקום לנסות ולהבין את תפיסת העולם של כל אחד, כולנו עושים את מה שהכי נוח לנו, ללכת ולפרסם את הצד הקיצון של האחר. כמה חבל שמאמרים כמו זה שהתפרסם בשבוע שעבר גורמים לנו להמשיך להאמין שאין שום סיכוי שננהל כאן יום אחד שיח אמיתי, קשוב וכנה.

קל כל כך לשנוא

ביננו, מי שרוצה לתקוף את החרדים או כל ציבור אחר יכול לעשות זאת במגוון דרכים אבל על צביעות שכזו- קשה להבליג. הגיע הזמן שנפנים שלכל חברה כאן בישראל יש את אורח החיים שלה וכל אחת קובעת לעצמה את גבולות הגזרה. לכל צמאי הדם, אל דאגה, אינני קורא כרגע לשביתת נשק ולהפסקת התקיפות ההדדיות כי לצערי מעטים יכולים לכך כעת. כולי תקווה שנגיע לשם במהירות האפשרית ונפסיק לראות רק את חסרונות האחר, אבל עד אז, כל מי שלא יכול להתאפק מפרסום חסרונות השני, לכל הפחות שלא יהיה צבוע.

דרך אגב, התרגום המילוני של צניעות הוא: פַּשטוּת, ענווה, אי-גאווה, עַנוְותָנוּת; שמירה על טוהר מידות כגון: המנעות מחשיפה מיותרת של עור הגוף, דיבּוּר הגון, המנעות משיבוח עצמי, אכילה מועטה וכו'. בסך הכול דברים די טובים, לא?