בג"צ קיבל היום (חמישי) בחלקן עתירות שהוגשו נגד "חוק הפיקדון" וקבע כי הוראת החוק המחייבת עובדים מסתננים להפקיד חמישית משכרם כפיקדון אשר יוחזר להם רק במועד עזיבתם את הארץ אינה חוקתית והורה על בטלותה.

בית המשפט העליון פסק ברוב דעות כי ההוראה לנכות חמישית משכרם של עובדים זרים מסתננים אינה חוקתית. זאת, שכן רכיב העובד, להבדיל מיתר רכיבי הסדר הפיקדון, פוגע פגיעה ברורה, מוחשית ומשמעותית בזכות לקניין של עובדים אלו שמשכורתם היא לרוב קניינם היחיד והיא לרוב מתחת לשכר המינימום.

בהקשר זה ציינו השופטים כי על פי הנתונים שהציגה המדינה התועלת מניכוי "רכיב העובד", קרי יצירת תמריץ לעידוד יציאה מרצון מישראל, היא מוגבלת בהיקפה. זאת, נוכח הירידה במספר המסתננים שעזבו את ישראל מאז נכנסה הוראת החוק לתוקף וכן נוכח העובדה שהרוב המכריע של המסתננים שהופקד עבורם פיקדון ועזבו את הארץ עזבו למדינות מערביות כך שהקשר בין עזיבתם ובין הסדר הפיקדון מוטל בספק.

על פי חוק עובדים זרים, חלה חובה על מי שמעסיק עובד זר שהוא מסתנן להפקיד עבורו פיקדון חודשי בסכום השווה ל-36% משכר עבודתו של המסתנן, אשר יוחזר לו רק כאשר יעזוב את הארץ. מתוך סכום זה 16% משולמים על ידי המעסיק (רכיב המעסיק) ואילו 20% מנוכים משכרו של העובד (רכיב העובד). העותרים, עובדים זרים מסתננים וארגונים שונים, עתרו לביטול הסדר הפיקדון ולחילופין לביטול חלקים ממנו.

בית המשפט קבע כי הפיקדון יתבסס על רכיב המעסיק בלבד (16%) ואישר את הפעלת מנגנון "הניכוי המינהלי", לפיו ניתן לנכות סכומים מסוימים מהפרשות המעסיק לפיקדון, ככל שיחול עיכוב ביציאת העובד המסתנן את הארץ ביחס למועד העזיבה שנקבע לו.

הסדר זה, כך נקבע, יאפשר להגשים את התכלית העיקרית שבהסדר הפיקדון – יצירת תמריץ כלכלי חיובי ליציאת מסתננים מישראל במועד שנקבע להם, וזאת מבלי לפגוע באופן כה חמור בקניינם. בית המשפט הורה, אפוא, על בטלות רכיב העובד והורה למדינה להשיב לעובדים הזרים המסתננים את הפקדותיהם בגין רכיב זה בתוך 30 ימים מהיום.

השופט סולברג סבר בדעת מיעוט כי אף שיש פגיעה בזכות לקניין של המסתננים אין להפריז בחומרתה, וכי התועלת החברתית הגלומה בהסדר הפיקדון היא ממשית. בענייננו, כך סבר, אין כל הצדקה לסעד החריג שהתבקש בעתירה – ביטול חקיקה ראשית של הכנסת.