"… וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבו" (זכריה ח,יט)

במקום בו קיים ערך, קיים גם ערך נוגד. התזה מלווה תמיד על-ידי האנטיתזה. המשפט מחפש את הסינתזה. (אהרון ברק)

פשרה אמתית אינה שאלה של פגישה איפשהו באמצע הדרך גרידא. פשרה כזו תביא להישגים שאינם בני קיימא. פשרה אמתית כוללת הבנה והכרה (אם לא תמיד הערכה) של מניעי הזולת.

בקיצור, אם ניתן להגיע להסכם שיחזיק מעמד זמן רב, אין על אף צד לוותר על מה שהוא באמת מאמין בו אלא חייבים למצוא את הדרך לתת לשתי גרסאות של האמת לחיות בצוותא.

ניתן לסכם ולומר שלכל אחד משני המגזרים, החרדי והחילוני, יש את הערך שלו, שאינו מקובל על המגזר השני. על הצד החילוני להכיר בעובדה שהצד החרדי מאמין בכל שס"ה גידיו ורמ"ח אבריו שלימוד התורה עומד לזכותו של עם ישראל ומגן עליו ועל המדינה לפחות במידה שווה ואף יותר מהשרות הצבאי. הצד החרדי מצדו, צריך לקבל שלצד החילוני לא השרות הפורמלי ללאום הוא ערך עליון אלא ערך השוויון בפני החוק.

אם יש צורך לעמוד על המשמר, נטל זה הוא אוניברסלי לכל אזרח ובוודאי לכל אזרח יהודי. ערך מוסרי זה מקבל דחיפה פרגמטית רצינית בגין העובדה שאלו שמשתמטים מהנטל מהווים פלח הולך וגדל באוכלוסייה. נכון להיום כרבע מהתלמידים היהודים בכיתה א' לומדים במסגרות החרדיות. נקל להבין את משמעות הדברים כששכבה זו תעמוד בפני גיוס בעוד שתים עשרה שנה. ברור שצריכים להגיע לפתרון ופשרה. ברם, פשרה שתעמוד לאורך זמן חייבת לתת ביטוי, לא רק לשלום אלא גם ל"אמת" של שני הצדדים, לערך ולערך הנוגד. אחרת, היא נידונה מראש לכישלון.

[אני בכוונה מתעלם מהמגזר הדתי הלאומי (למרות שאני משתייך אליו). המגזר הזה מקבל את שתי העמדות הנ"ל ומצא דרכים שונות (ישיבות הסדר, מכינות קדם צבאיות, ישיבות של תנועה הקיבוץ הדתי, שרות הלאומי לבנות וכו') לנתב ביניהם ולשלב אותם יחדיו. פתרונות אלו אינם רלוונטיים לדיון היות שלרוב, העולם החרדי דחה אותם כפשרניים וכאלה שמגמדים את חשיבות לימוד התורה.]

למרבה הצער, בוויכוח הנוכחי, שני הצדדים אינם מכירים ברעיון המניע את יריבם – והיות שכך, כל הפתרונות המוצעים מבקשים מצד זה או אחר לסגת מהעיקרון שהוא חי אתו, גדל עליו והתחנך על ברכיו לפחות מאז קום המדינה. המתווה של לפיד – לתת ל400 "עילויים" להצהיר כי "תורתם אומנותם" ואת כל השאר יגייסו או לצבא או לשרות האזרחי – אינו מתחיל לבטא הכרה במה שמניע את חברת לומדי התורה והופך אותם לקבוצה של תלמידים מצטיינים גרידא.

מאידך, המתווה של יעלון, שדוחה את הגיוס עד לגיל 22 – 24 וקורא לשרות מקוצר פוגע בערך השוויון בצורה משמעותית ומשאיר את הנטל על חלק של הציבור שהולך ומצטמצם. פתרונות שעולים מהצד החרדי בדרך כלל מתעלמים מהערכים של המגזר החילוני. אזהרתם מפני "קרע בעם" היא אמתית, אך דורשת תזוזה משמעותית אף מצדם על מנת למונעה.

בשורות הבאות ברצוני להציע פתרון שמהווה תזוזת פרדיגמה משמעותית לכל הצדדים. יש בו, לדעתי, כמה וכמה יתרונות על פני אלו שהוצעו עד כה, אבל הוא ידרוש מכולנו לקבל מסגרות חדשות שלא הכרנו עד כה.

ההצעה

  • הכרת הצבא/הממשלה בלימוד תורה כשרות צבאי ולא כפטור משרות.
  • ביטול הפטור של "תורתו אומנותו", הן במגזר החרדי, הן במגזר הדתי הלאומי
  • האפשרות לשרת בשרות הלאומי האזרחי תהיה זהה לזו שעומדת בפני החברה החילונית
  • הקמת חיל חדש – חיל הישיבות. החיל החדש יחרוט על דגלו את מאמרם של חז"ל כפי שמובא במשנה באבות: כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם. חיל זה יהיה פתוח ללומדי תורה מכל המגזרים של האוכלוסייה.
  • חיילים המשרתים בחיל החדש ילבשו מדי צה"ל, יצהירו אמונים למדינה ולצבא, ויקבלו את כל כללי המשמעת צבאית המקובלים ביחידות המובחרות בצה"ל.
  • לצורך החיל תוקמנה ישיבות צבאיות שבהן ילמדו כל מי שמשרת את המדינה על ידי לימוד תורה. הישיבות הללו תהיינה ממוקמות בתוך בסיסי צה"ל הקיימים ברחבי הארץ או בבסיסים חדשים אשר יוקמו לצורך שרת בתפקיד זה.
  • סגל ההוראה בישיבות הצהליות יהיה מבוסס על צוות רבנים חרדים, המלמדים היום בישיבות הקיימות במגזר. הם יוכרו כאזרחים עובדי צה"ל וימשיכו להרביץ תורה בתלמידיהם מתוך כפיפות למסגרת ולרוחה ותוך קבלת שכר מאת הצבא.
  • מספר המדויק של הישיבות והשתייכותן לזרמים השונים בעולם החרדי יקבע מתוך משא ומתן עם ראשי הישיבות של הישיבות המוכרות היום על ידי הצבא כחלק מתכנית "תורתו אומנתו" ועם נציגים אחרים מהנהגת המגזר החרדי.
  • ההשכמה בישיבות מידי יום לא תאחר מ6:00 בבוקר. סדרי לימוד יערכו לא פחות מ14 שעות ביממה.
  • השרות יארך 4 שנים, כפי שמקובל ביחידות המובחרות. לאחר השרות ישתחרר חייל הישיבה ויוכל להשתלב בתוך החברה האזרחית כמו כל חייל אחר עם שחרורו.
  • תנאי השרות יהיו זהים לבסיסים קרביים של הצבא. האוכל – אוכל צבאי. תנאי הדיור – כמקובל ביחידות קרביות המקבילות. חופשות שבת יהיו לא יותר מפעם בשבועיים או שלושה. חופשות ו"רגילות" – כפי שמקובל בצבא. חופשות חג במסגרת סבב יציאות רגיל. חייל יקבל חופשת מחלה ("גימלים") על פי אישור של רופא צבאי בלבד.
  • יבוטלו חופשות "בין הזמנים". במהלך תקופות אלו יתקיים לימוד תורה כסדרו. במידה שיוחלט שיש צורך בהפסקה בלימודים, ינוצלו חודשים אלו לטירונות בסיסית כדי לאפשר לחיילי הישיבות לשאת בנשק ולשמור על בסיסי הישיבות.
  • בד בבד, היות שלימוד התורה יתקיים בתוך מסגרת צבאית, המשרתים במסגרת זו יוכרו כזכאים בשכרם כחיילי סדיר.
  • נוכחות מלאה בישיבה הצבאית תהיה חובה. בנוסף תיערכנה בחינות מסודרות בישיבות הצה"ליות כדי לוודא שהחיילים עומדים בדרישות החיל.
  • מי שאינו עומד בדרישות החיל ישתלב ביחידות אחרות בצבא. הפיקוח יבוא מגורמים צבאיים אובייקטיבים שיכירו בערך של שרות צבאי מחד ומדרישות ישיבה גבוהה מאידך.
  • מי שאינו נפלט מהחיל ואינו עומד בדרישותיו יישפט בתוך מסגרת בתי המשפט הצבאיים.
  • לא תפגענה ישיבות ההסדר או ישיבות המזוהות עם הנח"ל החרדי המשלבות לימוד בישיבה כשרות ללא תשלום עם שרות צבאי אחר.

היתרונות

  • מדובר בפתרון יחסית זול לביצוע. הוצאות הצבא בהקמת הישיבות לא תהיינה גבוהות במיוחד, ומשכורות חיילי הישיבות יקוזזו משמעותית בחסכון ע"י קיצוצים בקצבאות לאברכים שיבוטלו יחד עם ביטול הפטור של "תורתו אומנותו"
  • עם ביטול הפטור של "תורתו אומנותו", לא יעמוד שום מכשול למרבית המגזר החרדי להשתלב בתוך שוק העבודה לאחר שחרורם מצה"ל. כמובן, זכותם של אלו שרוצים להמשיך בלימודם תעמוד לכולנו.
  • הדרישות הקפדניות של החייל תגבלנה באופן טבעי וללא כפייה את היקף המשתתפים בו. רק הממושמעים יעמדו בדרישות הנ"ל, שמהוות דרישות הוגנות למי שבכנות טוען ש"תורתו אומנותו". מן הסתם, רבים מן המגזר יבחר לשרת ביחידות אחרות בצבא.
  • יש לצפות שעם חזרת חיילי הישיבות אל ביתם בחופשותיהם כשהם לבושים במדי צה"ל, יתאפשר ביתר קלות לחיילים מהמגזר להסתובב במדיהם.

היתרונות של שיטה זו הם רבים. בראש ובראשונה היא מכירה בערכים של שני הצדדים ואינה מאפשרת לצד זה או אחר לטעון שיש אפליה לרעה בדרישות המדינה. מעבר לכך, בצד המעשי, רעיון זה יביא להקלה משמעותית בבעיות הנלוות לפטור החרדיים משרות צבאי – השתלבותם בשוק העבודה ובחברה בכלל ומעמדו של הצבא וחייליו בעיני המגזר.

ואז אולי נזכה לקיים את הפסוק בזכריה במלואו:

כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבו.

==

הרב יהודה זוסמן הוא ראש ישיבת ארץ הצבי, ירושלים.