השבוע הסתלק מאתנו מרן הראשון לציון הגאון הרב אליהו בקשי דורון זכר צדיק לברכה. "אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם – ראוי לקוברו בחייו" (שבת קה,ב). ובגמרא במועד קטן נאמר (כז,א): "אין מניחים (במועד) את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד. אמר רב פפא אין מועד בפני תלמיד חכם, וכל שכן חנוכה ופורים. והני מילי בפניו, אבל שלא בפניו לא".

ונחלקו הפוסקים האם יש בזמננו דין "תלמיד חכם" לעניין הזה, ומכל מקום כתב בספר פני ברוך בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל שאם הנפטר גדול הדור, מספידים בפניו אפילו בחוה"מ. ואפשר שבזמן מיוחד זה שאי אפשר להספיד בפניו ממש, הספד שנשלח באמצעים אלקטרוניים נחשב כהספד בפניו. מכל מקום בוודאי שמותר לציין את מעלותיו ומידותיו של הנפטר הדגול כדי שנוכל ללמוד מדרכיו ו"דבריהם אלו הם זיכרונם".

אין כאן המקום לפרט את כל מעלותיו הגדולות של מרן הראשון לציון זצ"ל, אך מכל מקום אציין את העיקריות שבהם לפי עניות דעתי. הגאון זצ"ל היה "רב רבנן" במה דברים אמורים, הנפטר היה תל תלפיות "תל שהכל פונים אליו" סתם עמך ישראל ורבנים גדולים. הרב זצ"ל היה מקבל רבנים החל בשעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות להיות להם לעזר בעצה ותושיה בדבר הלכה או הנהגה. רבנים מהארץ והתפוצות ידעו שיש לה כתובת לשאלותיהם בהנהגת הקהילות, כתובתו של הרב זצ"ל.

כשם ספרו "בנין אב", הרב היה "אבא". המונח "אבא" חזר על עצמו בהספדים ובדברי תנחומים שכתבו רבים, רבנים, אישי ציבור ועמך ישראל. "אבא" נותן לבניו כל מה שהוא יכול. הרב זצ"ל נתן את כל כולו לטובת עם ישראל, הרב השליך את עצמו למרות בריאותו הרופפת למען עם ישראל. חיבק, עודד חלאים ונדכאים, ענה תשובות בהלכה ולא פחד מאיש בין לקולא ובין לחומרא. הרב זצ"ל הקים בעשרת אצבעותיו מוסדות מפוארים כאילו מאחוריו צבא של עוזרים ועובדים. הרב זצ"ל פעל רבות באופן יוצא דופן ובהצלחה גדולה מול ראשי הדתות האחרות והפיץ בגאון את אמונת ישראל ואת השליחות של עם ישראל.

אך אופייני שהרב זצ"ל הלך לעולמו בחג החירות. וידוע מה שמקשים הכיצד עם ישראל יצאו לחירות והלא היו עבדי פרעה והשתא עבדי ה'. אלא כמו שאמר רבי יהודה הלוי, עבד ה' – שאין מעליו רק עול מלכות שמים – הוא לבד חופשי. הרב זצ"ל היה ידוע בכך שאין עליו אלא מורא שמים. הרב הקל כשחשב שיש להקל אף שהיו אלו "קולות שאין הציבור יכול לעמוד בהם" ואף סבל בשל כך מתקפות, אך הרב בשלו מקיים את הציווי "לא תגורו מפני איש". הרב גם לא חשש להחמיר ולערער על מוסכמות כאשר חשב שכך הדין נותן.

יאה לו לרב זצ"ל שהיה בן חורין אמיתי שאין מעליו אלא עול מלכות שמים להסתלק דווקא בחג החירות. יהי רצון שהנפטר הדגול יהיה מליץ יושר על כל עם ישראל ו"בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים".

=====

הרב אליעזר שמחה ווייס הוא חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל