אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

בדרך לקנות ביצים: יומן מסע

אביב עגיב רק רצה להשיג ביצים בתקופה הזו, אך למד על בשרו שלמשבר הקורונה והביצים יש לקחים ללמד אותו, ואם עברנו את פרעה כמאמר שירו של מאיר אריאל, נעבור גם את זה

בדרך לקנות ביצים: יומן מסע
  Photo by Sarah Schuman/ Flash90

אני מתחיל לחשוד שמקורה של מגפת הקורונה הוא מן התמנונים ולא מן העטלפים. אחרת אין שום הסבר לזרועות הרבות שהיא שולחת לכל עבר, לכל יעד ובהדרגה.

הזרוע הראשונה נשלחה דווקא למדפי הטואלטיקה – החשש המדומיין של נייר טואלט שהולך להיגמר, הביא את  המוני ישראל להצטייד בזהב הלב- מה שהתברר מהר מאוד כפארסה. לאחר מכן נשלחה זרוע נוספת לעבר הטריטוריה הפרטית שלנו. עת ניתנו הגבלות יציאה מפורטות כמו לאן ועד איפה מותר לצאת מהבית. ואם חשבנו שאת הזרוע הבאה נפגוש רק בהגדה של פסח, הרי שגם לשם הגיעה ידו הנטויה של הנגיף הארור, ואת ליל הסדר הקרוב נחגוג בצורה אחרת ובהרכב שונה מהרגיל.

אך אם עברנו את פרעה, עשרת המכות, ואפילו את החרוסת של שופרסל – מחסור הביצים שמשתולל בשבוע האחרון תפס את רובנו עם המכנסיים למטה ויצר חלוקה ברורה בין שבטי ישראל מחנה הפרנואידים – אלו הסתערו מבעוד מועד על הסופרים והמרכולים וגרמו לקופות של רמי לוי להיראות כמו יציאת מצרים.

אם תגיעו לביתם של אלו, תגלו גם תריסר גלילי נייר טואלט ואספקת מזון לחודשיים, לפחות. מולם יש את הסוג השני, העצלנים, בניהם גם נמנה כותב שורות אלו.

עוצמת המשבר נפלה עליי בבוקר יום א', לאחר שחשקה נפשי בחביתה לארוחת בוקר. בצירוף המחשבה שליל הסדר נמצא מעבר לפינה, תוך דקות מספר מצאתי את עצמי בשעת בוקר מוקדמת, שם את פעמיי לעבר הסופר היפואי שנמצא במרחק הליכה.

צילום: אביב עגיב

המחשבה על האוכלוסייה המעורבת שגרה בסביבת המקום, גרמה לי להאמין שלא תהיה התנפלות אגרסיבית על הביצים ויישאר לכולם. מצויד באמונה ובמסכה, נכנסתי לתוך הסופר האפלולי. אולם, כבר כשהגעתי למקרר הריק מביצים שנמצא במסדרון שליד התבלינים, הבנתי שאני נמצא בשיאה של מערכה. אחת אפס לקורונה הארורה. אבל גמלה החלטה בליבי – אני אצא מכאן עם תבנית הביצים ויהי מה.

חדור מטרה שאלתי את הזבנית מתי אמור להתחדש המלאי. משתדלת להחניק צחוק של לגלוג, השיבה לי שלכאן הם כבר לא יגיעו. "אבל" הוסיפה, "יש מקום מיוחד וסודי ביפו שבו מספקים את כל הביצים". "לא הרבה יודעים עליו" המשיכה להדליק. ולבסוף שלחה אותי לכתובת מסוימת בפאתי יפו העתיקה: "אל תגיד שאנחנו שלחנו אותך" הזהירה, "הוא יכעס עלינו אחר כך".

את המשפט האחרון שמעתי באופן מקוטע, כי מרגע ששמעתי ממנה את הכתובת, כבר הייתי בדרכי לשם עם המסכה בין העיניים והסכין בין השיניים –  חדור מטרה שלביתי שלי אני חוזר עם לא פחות מ-4 תבניות ביצים ויהי מה. וכך מצאתי את עצמי משוטט בשעת בוקר מוקדמת ברחובותיה הריקים של יפו. לבוש בפיג'מה מרופטת, עם זקן שלא גולח כבר חודש וחצי, ומתפלל שלא אתקל בדמות מוכרת או בניידת משטרה. לעיתים אף הרגשתי כמו יהודיי אתיופיה בשירו המפורסם של גרוניך על המסע לארץ ישראל.

לאחר דקות ארוכות, שנימהלו במתח ובחרדה, הגעתי לכתובת המיועדת. שלוש דפיקות בדלת ומולי הפציע בחור חביב שאמר כי הם מוכרים ביצים, אבל כאלו של דגים. שזה גם משהו אם נודה על האמת. אך לאחר שהסברתי לו את סיבת הגעתי, הפנה אותי האיש למקום המיועד והצביע לעברו. סובבתי את ראשי ומרחוק ניבטה לעברי החנות בעלת השם הגנרי והשלט המפואר: "הביצה".

1-1 קורונה סיננתי לעצמי עם חיוך קטן וניגשתי לשם.

בעודי מתקרב למקום החיוך נמחק די מהר מפרצופי. כבר מרחוק דף קטן וארור ניבט אליי מחזית דלת המקום וזעק: "הביצים יגיעו מחר". פרצי הצחוק בראשי אומנם נשמע כמו של המכשפה מהמערב, אך הם לגמרי היו של הקורונה. 2-0 לטובתה.

בחזרה הביתה חשבתי לעצמי שכל הסיפור הקפקאי הזה לימד אותי שני דברים:

1. רצוי לא להיות עצלן ולחכות לדקה ה-90.

2. התקופה הזו היא לגמרי נקמתם ושעתם היפה של הטיפוסים החרדתיים, ההיפוכונדרים ושונאי האדם. אותם אלה שלפני כמה שבועות קנו תריסר גלילי נייר טואלט ובמרבית השנה עסוקים באופן תדיר בלשטוף ידיים ולחפש תסמיני מחלות בגוגל. במשך השנה מרביתם סופגים קיתונות ואוכלים מרורים מהסביבה שלהם, שכן הם מואשמים בפאניקת יתר. כעת לאחר שעמדו בתורים הארוכים והצטיידו עם כמויות עצומות של תבניות ביצים. בליל הסדר הקרוב, ידם תהיה על העליונה כי המעגל נסגר: הם יאכלו ביצים ואנחנו נסתפק במרורים.

אביב עגיב הוא יועץ תקשורת ומבקר מעת לעת סדרות באתר סרוגים

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
קרע אותי!!!
שיר | 06-04-2020 18:01
כיף לקרוא משהו מצחיק בימים כאלו. תודה!