הימים הם ימים טרופים. החדשות הפכו כבר מזמן לסרט אפוקליפטי, הילדים משבשים להוריהם גם ככה את התודעה.

ובימים בהם אין מלך בישראל, כל שנותר הוא לשאת עיניים למזבח הסטרימינג. שם טמון מפלט התקווה האחרון של האנושות ולא בכדי: ברצותו יפנק הסטרימינג ויעניק סרטים וסדרות חדשות שיעבירו את הזמן, וברצותו יחליט שלא לרענן את ספריות התוכן שלו (היי סלקום טי וי) וישמור אותם ליום גשום בניו יורק (עוד סרט שמצוי בספרייה של סלקום טי וי אך כרוך בתשלום).

בשבוע שעבר ציינו את מדריך הצפייה לנטפליקס בימי הקורונה. והנה, עוד לא יבש הדיו ונטפליקס ממשיכה למצב את עצמה כענקית הסטרימינג המובילה בעולם. אחרי הקמפיין המבריק והמשעשע שהשיקה השבוע בשלטי החוצות להגברת המודעות להישאר בבתים, היא לא נחה לרגע וממשיכה במרץ רב להשיק סדרות דרמה וסדרות דוקו בקצב מרשים.

חיות רעות

לאחר ההצלחה עם "אל תתעסקו עם חתולים", נטפליקס ממשיכה ביתר שאת עם הנוסחה הקבועה של ז'אנר ה'טרו קריים' ומאותן ערוגות היא משיקה החל מהשבוע את "חיות רעות". מדובר בסדרה מוגבלת הכוללת 7 פרקים. וגם כאן, ביחס לאחיותיה לז'אנר, הנוסחה קבועה ולא מאכזבת: דמויות מטורללות, סיפור ביזארי, סוד אפל וסוף שישאיר אתכם ללא מילים.

הסדרה מתארת את עולם חוות החיות בארה"ב. מדובר במפעל שלם שמפוזר בחוות מבודדות ברחבי ארה"ב ובו מתקיימות פעילויות של גני חיות בר פרטיים. על אף הסכנה המובנה מאליה, מדובר בתחביב לגיטימי וחוקי שתואם את תרבות המקום, ומהווה אטרקציה של ממש. יעידו על כך גלי המבקרים הרבים שפוקדים את המקום להנאתם על מנת להשתעשע ולהתחכך בחיות החמודות אך המסוכנות

העלילה מתמקדת בפארק החיות של ג'ו אקזוטיק. דמות כל כך מופרעת, מופרכת וחריגה בממדיה שסה"כ הגדרותיה גדולות מסה"כ חלקיה. ג'ו מתהדר בגידול מאות חיות בר מסוכנות ובאמצעותן הוא מתפעל מרכז מבקרים שמאויש על ידי עובדיו שצמד המילים "וואיט טראש", הוא אנדר סטייטמנט כשבאים לתאר אותם.

במקביל אליו, יש גם את דוק אנטל, עוד דמות חריגה שנראית כאילו יצאה זה עתה מארץ נהדרת וגם הוא מתפעל פארק משלו. בין שניהם יש את קרול בסקין  – פעילת זכויות בעלי חיים שמחזיקה גם היא בפארק חיות משלה ומשמשת כצ'ילבה המרכזית של אקזוטיק.

בין השניים זורם לאורך הסדרה הרבה מאוד דם רע: הוא יורד עליה ומשמיץ אותה בלי סוף בערוץ היוטיוב והרדיו שלו, והיא בתמורה גומלת לו בשיימינג בחוצות העיר ובהוצאת שם רע כמי שמתעלל בבעלי חיים.

העלילה מסתבכת כאשר אקזוטיק מואשם בהזמנת הרצח של בסקין, שלמרות חזותה התמימה והלבבית, מתגלה כפסיכופטית מטורללת ומסוכנת לא פחות ממנו שנושאת עמה סוד אפל מאוד שבשלב מסוים גם הופך למניע מרכזי בעלילה.

מנקודת הגילוי הזו נטפליקס לוחצת על דוושת הביזאר כפי שהיא יודעת לעשות היטב, והתוצאה היא שורה של תפניות עלילתיות מופרעות ומופרכות בעוצמתם עד שלעיתים לא נתפס כי מדובר בבני אדם אמיתיים. ולא נניח, בחיות.

(חיות רעות, נטפליקס, 7 פרקים)

המורדת

השחקנית זוכת פרס אופיר שירה האס הצליחה להיכנס השבוע למועדון האקסלוסיבי והמצומצם של שחקנים ישראלים שהצליחו להתברג לסדרה בינלאומית.

במקרה שלה אגב, מדובר בהישג של ממש, שכן האס נושאת על כתפיה סדרה שלמה והיא עושה זאת מצוין. לאחר שכיכבה ב'שטיסל' היא צוללת שוב לעולם החרדי והפעם בדרמה "המורדת".

מדובר בסדרה מוגבלת בת 4 פרקים (כל אחד 50 דק'), ובה האס מגלמת בחינניות ובעוצמתיות את אסתר שפירא, צעירה חרדית מקהילת סאטמר שעוזבת במחי יד את העולם החרדי ומנסה להתחיל חיים חדשים בברלין. מדובר בסדרה מאוזנת ומהוגנת שמציגה את המורכבות של העולם החרדי מנקודת מבט נשית.

בסדרה צפות ועולות סוגיות רבות שלא מקבלות מספיק ביטוי כלפי חוץ על נבכי העולם החרדי – נשי שמתואר מנקודת מבטה של הגיבורה. גם נושאים שמוגדרים ברובם כטאבו בחברה החרדית, מקבלים בו ביטוי והתוצאה מסקרנת.

ברמה העלילתית השכילו היוצרים להוסיף את מרכיב המתח לסדרה והוא נעשה בדמות מרדף שמתרחש אחר הגיבורה מצד משפחתה.

העלילה המותחת בשילוב הניאונסים הרב תרבותיים שעולים בה, מעניקים לסדרה רוח גבית ומחזקים את תחושת ההגינות בסדרה ולא הלעומתיות. שכן קל מאוד ליפול לקלישאות כאשר באים לשרטט את העולם החרדי בסדרות מקור.

שירה האס מובילה זאת בגאון ומזכירה בחינניותה שחקנית יהודייה אחרת – נטלי פורטמן שמה. הדמיון החיצוני בין השתיים כמו סגנון המשחק – זהה מאוד וניכר בסדרה. לא מן הנמנע שהסדרה הזו תסלול עבור האס את דרכה לקריירה בינלאומית.