העולם מתחלק ל- 2 סוגים של אנשים. אלו שלא שרדו אפילו פרק אחד של הסדרה, ואלו שקנו חולצות, כוסות קפה, שטיחי אמבטיה ושטיחי סלון עם איורי הסדרה וחיכו לעונה הרביעית של  דן הרמון וג'סטין רוילנד כשהם צופים שוב ושוב בעונות הקודמות ורקומים במוחם תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות (אני מכיר את "מורטי הרע הוא ריק", "ג'רי המוחלף", ו-"משקה חוכמת העל של סנצ'ז". מכירים עוד? עוקב בתגובות).

אחרי חמשת הפרקים של העונה החדשה, קבוצת האוהדים השרופים התפצלה לשניים – אלו שימשיכו להתמוגג מהמוזיקה של הפתיח, ואלו שלא ימשיכו לפרק 6.

צילומסך מתוך יוטיוב

על מה אנחנו מדברים?

ריק הוא מדען מטורף וחסר מצפון, מורטי הוא הנכד האומלל שלו. יחד הם יוצאים בכל פרק להרפתקה שכנראה תשמיד עולם או שניים, תכחיד גזע של חייזרים, או לפחות תהרוג את הכפילים שלהם ביקום מקביל. הפרקים מלאי הומור נונסאנס  שנורה על הצופים בקצב שלעתים קרובות מקשה על הנשימה. את הזבל הנהדר מגישים לנו מפיקי הסדרה בנגיעות תורות פילוסופיות ועל מצע של זלזול עמוק ובוטה בכל פרה קדושה. את המנה עוטפים חוטי עלילה דקיקים, כמעט בלתי נראים, המספרים על התבגרותו של מורטי, מערכת היחסים של באט וג'רי(האם והאב) ומקומו החברתי של ריק בתוך המשפחה.

אז מה היה לנו שם? F5 על 3 עונות מדהימות.

העונה הראשונה מתחילה כשריק חוזר אל משפחתה של באט' (ביתו) אחרי שנים ארוכות של מסעות ביקום, ונגמרת כשריק יחד עם נכדיו מקפיא את ההורים לחצי שנה כדי לנקות מסיבת חייזרים שריק ארגן אצלם בבית. זו נקודת השיא של ריק, ממנה רק ירד. העונה השנייה נגמרת בכך שהאבא ג'רי קורא לילדיו לנדות את ריק, והעונה השלישית נגמרת כשכל בני הבית יחד מחליטים להחרים את ריק ולבעוט אותו החוצה מחייהם. נראה שריק עומד בפני צומת דרכים – או להשתנות משמעותית, או לעזוב ולתמיד. מעל שנתיים המתנו להתפתחויות, בזמן הזה הספקנו לבנות תאורויות הזויות, לקנות המון חולצות ומרצ'נדיז, ולפתח המון ציפיות. זה היה לשווא?

שלום לעונה 4, להתראות לריק ומורטי – 

אין עלילה, אבל כשכל כך כיף – זה עדיין מפריע לנו? מסתבר שכן.

בערב הקרנת פרק הבכורה של עונה 4 הצטופפנו אני ועדר חברי המשוגעים לדבר לסלון הירושלמי הקטנטן שלי עם ערימות ארגזי פיצה והרים של פופקורן כדי לחגוג את האירוע. והיה נהדר, בערך. 

את העונה פותח פרק צבעוני ומלא נונסנס בדיוק כמו כל הפרקים שהיו עד עכשיו, אבל תאכלס? ציפינו ליותר. את כל אחד מחמשת הפרקים של העונה החדשה היה אפשר לשבץ בקלות לתוך העונות הישנות בלי לשנות כמעט דבר. וזה לא סבבה. כי אחרי מעל 30 פרקים ושנתיים של טיזינג, כמעריצים נלהבים שראו את כל הפרקים פעמים לפחות – רצינו יותר. הפאנצ'ים ממשיכים להגיע באותו הקצב נהדר והדמויות ממשיכות לעורר בצורה מאוד מוזרה אמפתיה והזדהות. אבל קווי העלילה לא מתפתחים, לא נראה שכותבי הסדרה לוקחים אותנו לשום כיוון. וזה מבאס. שנתיים חלפו מהחיים שלי. הספקתי לטייל בעולם, להתחיל עבודה חדשה, ולפתח סיבולת חלקית לקישואים במרק. לצערי ריק ומורטי לא השתנו בשום דבר, ואיך גנץ אומר? – "חייבים להתקדם". 

כנראה שאצפה גם בהמשך הסדרה (צפוייה לחזור לשידור שבועי בהמשך 2020). בכל זאת, מדובר בסדרה שהמציאה שפה טליווזיונית חדשה. אבל מהרמון ורויינלד ציפיתי ליותר מרכיבה על הצלחות העבר שלהם, וזה חבל. אני לא מצפה ליותר מדי, מקווה להיות מופתע.

האתרוג – שופך מצחוק.

הפתיל שאינה תכלת – מתחיל למצות את עצמו.

נבואה ניתנה לשוטים ובכל זאת – לא רואה את זה משתפר.