"קורונה – גימטריה של 'אכל אבר מן החי'" (לא בדקתי), זהו משפט נפוץ מאוד בימים האחרונים. אגב, במעט מאמץ ניתן להרכיב מהנגיף הנ"ל כמעט איזו תוצאה שתרצו. בהתאם לרוח הדרשות הללו ניתן למצוא "ראיות" מהזוהר, מפירוש רש"י, מדילוגי אותיות בפרשות השבוע ומשאר מקורות, על ה"מגפה" של אחרית הימים, שלפעמים תוסבר כנובעת מחטא לשון הרע/פריצות/ביטול תורה וכן על זה הדרך.

אין ספק כי המתריעים על עבירות אלו באים לעורר את הצורך בדקדוק הפרטים ובקנאות לשמירת ההלכה, אך נדמה שהעמדה הנפשית דרכה קוראים את מקורות חז"ל השונים עשויה להשפיע רבות על ההתבוננות הרחבה בענייני דיומא. ברוח מעט שונה, אבקש להציג בפניכם קריאה אחרת  לדברים.

העולם צועד לשלמותו

בפרשת כי-תשא אנו קוראים על שמן המשחה והקטורת. בפתח הציווי מבקש ה' ממשה: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ", לפי המדרש הבשמים הללו נקראים כך מפני "שאין למעלה הימנו". לאחר הכנת שמן המשחה עוברת התורה לעסוק בהכנת הקטורת שריחה היה מבשם את כל מרחב ירושלים. עם זאת, מי שיתבונן היטב, ישים לב לכך שאחד ממרכיבי הקטורת הוא החלבנה שריחה היה רע וחזק מאוד. למרבה הפלא, השילוב שלה יחד עם שאר מרכיבי הקטורת הנעימים העלה ריח ניחוח לה', כך שגם החלבנה שירתה את אותה מטרה של בישום המקדש.

לא רק הקטורת בזמן המקדש העלתה ריח מבשם נהדר, אלא לפי המקובלים ה"בישום" שייך לתכונה עולמית-שורשית. לדבריהם, העולם עצמו נמצא תמיד במגמה של צמיחה, פיתוח והתקדמות. המושג 'התעלות העולם' הוא יסוד בדברי הרמח"ל, כלשונו:

"כל יום שעובר העולם קרב יותר לשלימותו" (דעת תבונות, מח), "שאע"פ שיש כמה דברים בעוה"ז שנראה שהעדרם היה טוב…כשתדקדק בהם תמצא תועלת בכולם" (שם, לח), "אפילו התוכחות והיסורין לא היו אלא הזמנות לטובה והכנה ממש לברכה" (שם, קנד), "וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם וכו' יקרה קודם לו הצער" (שם, קמו).

בהמשך לקו זה, חזר הראי"ה קוק זצ"ל רבות על יסוד זה: "מגמת ההויה כולה…עצה עמוקה של התעלות והוספה נצחית" (אוה"ק ח"ב, תקל), "בפנימיותו הולך העולם ומתבסם" (אגרות ג, נא), "ההוויה כולה שואפת לקידמה, לטוב" (שמונ"ק א, אפב).

המשותף למקורות אלה הוא, שאין בהם לוח-זמנים, לא גימטריות ישירות על מיני מחלות, וגם לא על חטאים ספציפיים שבעטיין באות צרות שונות. במקום זה, יש בהם אמירה עקרונית – הבישום של העולם, בהיבט רוחבי ולא נקודתי, מגלה כי האנושות הולכת ומתפתחת בכל אספק קיומי: ברפואה, בתרבות, בטכנולוגיה, בכישרונות החיים ובעוד כהנה וכהנה תחומים רבים.

הטוב שמבעד לסערה

כאמור, הקטורת העלתה ריח שלא היה כמוהו מעולם, אך אנו נוטים לשכוח שהיא הכילה גם את החלבנה, מרכיב חזק בעל ריח רע במיוחד. המבט הפרטני מתמקד בחלבנה ומשתומם להבין מה מקומה בקטורת. אך המתבונן בעל המבט המקיף מסתכל על הדברים מלמעלה ומבין שהיא נחוצה לתהליך הבישום של הקטורת.

המתבונן על משברים לאומיים ועולמיים באופן נקודתי, עלול להגיע לפחד, חרדה והסתגרות. אך המתבונן על המגמה הכללית של העולם, ובייחוד של עם ישראל, עלול לקבל מבט חיובי הרבה יותר. האתגר שעומד כיום בפני האנושות להתמודד מול הנגיף העולמי, ידרוש מכל חלקי החברה להוציא מעצמם את המיטב; בתחום המדע יתעסקו במציאת פתרון למציאות הקיימת וממילא ישכללו את יכולותיהם, בתחום הכלכלה יתמודדו מול קריסה כלכלית וילמדו ממנה להבא, ואף הנאלצים להישאר בביתם יוכלו לנצל את הזמן לחשיבה עצמית.

מכל ההתמודדויות הללו החברה הכללית תצא חזקה יותר, חכמה יותר, סבלנית יותר ועוצמתית יותר. דווקא בזכות ה"חלבנה" שקיימת במציאות העולם זוכה להתבשם ולהתעלות, להתפתח ולהתפקח. אגב, 'קורונה' בגימטרייה עולה למניין "אני מאמין בסוף טוב", בדקתי.