וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (שמות לד, א)

פרשה זו מספרת את סיפור הלוחות השניות, לאחר חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. מו"ר הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל במאמרו "מה דודך מדוד" מנגיד את נתינת הלוחות השניות אל מול נתינת הלוחות הראשונות ומראה ששני המאורעות האלו שונים, אבל משלימים אחד את השני.

בפעם הראשונה שניתנו הלוחות, הם ניתנו בגילוי שכינה, בקולות וברקים ובפומביות מוחצנת, כשכל העולם כולו עֵד למתן תורה. בתפילת מוסף לראש השנה נאמר: אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ. עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּהֶם … וְגַם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִלְּפָנֶיךָ. וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ. בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי. לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת.

אמנם התורה ניתנה רק לעם ישראל – אבל בנוכחות כל העולם כולו, כדי לבטא את המשאלה שביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד בפי כל הבריות. הפצת התורה שהיא תורת חיים מטרתה "לקרב את כל האדם אל אביו שבשמים ולשרת ככוהני ה' הנשואים את בשורתו לאנושות כולה" כדברי הרב זצ"ל (מדו"מ, עמ' 59). יש כאן מסר אוניברסלי מובהק. "ההתבדלות שעוצבה בסיני לא נתגלגלה בניתוק האומה מן העולם ולא הפקיעה את תקוות האחדות הכללית תחת דגל א-ל חי" (שם).

הפעם השנייה שבה ניתנו הלוחות, שלפי חשבון הימים ניתנו ביום הכיפורים, משולבת עם רעיון התשובה ומושפעת מאותה אווירה המאפיינת את יום הכיפורים. בנתינת התורה ומעמד הר סיני השני לא היתה פומביות. משה עלה הפעם לבדו, בלי תלמידו "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר (שמות לד, ג)".

הפעם, משה מבקש את הא-לוקים, כשכבוד הא-ל לוטה בערפל "וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם"(שם לד, ה). הענן מאפיל גם על הבנת המאורעות כולל הימצאותו של משה בנקרת הצור, ובקשת משה לראות את פני ה'. במעמד הזה, משה מבקש את הא-לוקים ומתחנן בפניו בי"ג מידות הרחמים, המסמל את תהליך התשובה.

לומדים מזה שישנן שתי דרכים בפגישת האדם עם בורא עולם. לפעמים הקב"ה מופיע בכל הדר גאונו, והוא כופה את רצונו בחינת "כפה עליהם הר כגיגית". זה מה שמסומל בשופרות וקולות וברקים בלוחות הראשונות. ולפעמים האדם חייב לבקש את ה' כשהאדם נמצא בעלטה ומגשש מתוך החושך למצוא את הא-לוקים. "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱ-לֹהֶיךָ… " (דברים ד, כט).

שני המאורעות האלו משקפים את התנודות של כל אדם ביחסו אל הא-לוקים. לפעמים הקב"ה מאיר פנים ואנו מרגישים את נוכחותו והשגחתו הפרטית. אנחנו מרגישים שהוא מלווה אותנו, אוחז בידינו ומסובב את המציאות להצלחתנו.

אבל לפעמים הכל נראה עכור ומעורפל. האדם מחפש את הא-לוקים והוא מסתתר, "בתעלומה המעיקה על כל היצור" (מדו"מ עמ' 62). אבל אם הבקשה היא כנה ואמתית, ואם היא נעשית מתוך יגיעה והתמדה ואם "תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ", אזי אנו מובטחים, לקיום של "וּמָצָאתָ" (דברים שם).

==

הרב פרופסור כרמי הורוביץ, הוא נשיא מכללת גבעת ושינגטון.