אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

איך הוא עושה את זה? הנה פרק מתוך 'סודות נתניהו'

אשף תקשורת, מכונת הסברה, נואם מבריק, נוטף כריזמה, גאון, קוסם – מה לא נאמר עליו. אבל "איך"? איך הפך בנימין נתניהו לכזה? איך בנה את עצמו? מה ידע שאחרים לא? פרק מתוך הספר סודות נתניהו של קווה שפרן

איך הוא עושה את זה? הנה פרק מתוך 'סודות נתניהו'

אשף תקשורת, מכונת הסברה, נואם מבריק, נוטף כריזמה, גאון, קוסם – מה לא נאמר עליו. אבל "איך"? איך הפך בנימין נתניהו לכזה? איך בנה את עצמו? מה ידע שאחרים לא?

קווה שפרן אסף וחקר, אלפי עמודי טיוטה שבנימין נתניהו כתב לקראת הופעותיו, התכתבויות פרטיות עם יועציו, נקודות ששרבט לעצמו, מברקים סודיים ששלח, והדברים שרצה לומר ומחק ברגע האחרון – מסמכי נתניהו שמוצגים כאן לראשונה מגלים את השיטה.

"להרים יד", "להפריך את טענות האויב והתקשורת", "להצביע לכיוון השוק", "להוסיף בדיחה", "כאן לנשום", "לומר מילה במילה" – אלו חלק מהדברים, בכתב ידו של נתניהו, המונחים לנגד עיניו בשעה שהוא נושא את דבריו. קורא הספר עומד מאחורי כתפו ומציץ בניירת הפרטית של ראש הממשלה.

לצד אוצר המסמכים, המחבר, שעבד מול נתניהו וסיקר אותו כעיתונאי, מביא סיפורים ייחודיים על מה שהתרחש בלשכה לאורך השנים – מהאימונים מול המראה ועד החליפה שנשרפה בשידור. נתניהו יודע את כל מה שהמחקרים גילו על כריזמה, השפעה, רטוריקה, שפת גוף, תעמולה, תקשורת ומדעי המוח. לשונו היא נשקו. באמצעותה, יצר את שפתו, סחף המונים ושלט בתקשורת.

ספר חובה לכל מי שרוצה להכיר מקרוב את בנימין נתניהו ולהבין את המקום בו אנו חיים.

קוה שפרן הוא מנכ״ל "להופיע ולהשפיע". היה מפקד בית הספר הצבאי לתקשורת, הכתב המדיני של גלי צה״ל ומגיש תוכניות אקטואליה ברדיו ובטלוויזיה. שותף ובמאי ראשי במיזם "מדיה-אקדמיה" להפקת קורסים דיגיטליים. בעל תואר שני בתקשורת. ירושלמי ואב לשלוש בנות.

פרק מתוך: סודות נתניהו / קוה שפרן. הוצאת דביר, 316 עמודים.

עוד באותו נושא

צפו: מה אומרות הידיים של נתניהו כשהוא נואם?

התחלות של סרטים

צלילי נקישה של כפית על כוס ויסקי היו הסימן שבעקבותיו שככה מעט המולת השיחות בסלון רחב הידיים וכל האורחים, כולל ביבי ושרה, החלו יורדים, בהנחייתו של המארח יורם גלובוס, לעבר המרתף העצום, השוכן תחת הווילה בקיסריה, של מי שהיה מראשי תעשיית הקולנוע בישראל. הנוכחים, כשלושים במספר, שקעו בספות המרווחות להקרנה פרטית. לאף אחד לא היה ספק שבתוך זמן קצר, ככה זה תמיד, יעלו מכיוון הספה של נתניהו קולות נחירה קלים.

ביבי אוהב התחלות של סרטים. גם באולם ההקרנות הפרטי של חבריו הקרובים, המפיקים משה ולאון אדרי, במרינה בהרצליה, היה נתניהו נרדם ושרה הייתה שומרת על הגחלת החברתית ולעיתים מעירה אותו כשהיה כבר לא נעים. לא מעט בדיחות כבר נכרכו במנהגו זה ובכל זאת ממשיך נתניהו ליהנות מפעם לפעם מהתחלות של סרטים בהקרנות פרטיות. אולי זו דרכו להיזכר במערבונים שאהב לראות בקולנוע כנער בארצות ברית ובשורות שהוא עד היום אוהב לצטט מ"חלף עם הרוח", מ"הטוב הרע והמכוער" ומ"קזבלן".

גם בסדרה "הנערים", אותה תקף כאנטישמית, ראה רק את ההתחלה ואחר כך, הודה מעט נבוך, נרדם. עפעפיו צנחו לשינה עמוקה גם לאחר ההתחלה של הסרט שנעשה על אודותיו, "קינג ביבי", וגם עליו מתח ביקורת. טעמו התרבותי של נתניהו מוגבל לספרות. הוא לא צרכן גדול של סרטים, מעט מאוד תיאטרון, לעיתים נדירות יקשיב למוזיקה (יהורם גאון), ובטלוויזיה יצפה רק באקטואליה במינון גבוה ויומיומי. ביוגרפיות וספרי היסטוריה היו ונותרו תחביבו הכמעט בלעדי.

כשבכל זאת מתייחס נתניהו לנושאי תרבות, הוא בדרך כלל עושה זאת בהקשרים אקטואליים. כשחמק להצגה "המילטון" בברודוויי, ניצל זאת כדי לשוחח עם הבימאי ולהציע לו להבליט את ההיבטים היהודיים בדמותו של המילטון. כשנשאל בתוכנית בידור טרום הבחירות אם ראה את הסדרה "בית הקלפים" השיב:

אני חי את זה. מה אני צריך לראות את זה? לפעמים המציאות עוד יותר קשה, אבל יש הבדל אחד בין בית הקלפים באמריקה לבית הקלפים בארץ: ההבדל הוא פשוט — בארצות הברית הפוליטיקאים משתמשים בתקשורת, פה התקשורת משתמשת בפוליטיקאים, במיוחד גורם אחד, מתחיל ב־נ'. זה בית הקלפים האמיתי בישראל. אני אגיד את השם במפורש — נוני מוזס. זה בית הקלפים של המדינה.

"מה נשאר לכם? שינקין וצוותא?" נתניהו אומנם מיודד אישית עם מפיקים ומובילים בעולם התרבות, אך הגישה של נתניהו, בדיוק כמו זו של שרי תרבות מן הימין, כגון לימור לבנת ומירי רגב, טוענת שעולם התרבות הישראלי הוא "שמאלני".

לאורך השנים קרנות הקולנוע העבירו מתקציב המדינה תמיכות לסרטים שאומנם הצליחו מאוד בעולם, אך במרכזם עמדה לא פעם הלקאה עצמית על "הכיבוש". כביכול "קולנוע שמאלני". גם נתניהו בחר לצאת נגד סרטים ישראליים שנתפסו כסרטים שמזיקים לדימוי הישראלי. רוב תקציב התרבות הולך למוסדות המזוהים עם מעוזי השמאל במרכז הארץ. למרות הרבבות שפוקדים את האירועים הללו, תמיכות המדינה להילולות רבנים, ויעודי סליחות וכינוסי חגים הן מצומצמות בדיוק כמו הסיקור התקשורתי של אירועים אלו.

המאבק הפוליטי בעולם התרבות נוגע במוזיקה ומתבטא בוויכוח על השמעות: כמה מוזיקה מזרחית תושמע ברדיו, או כמה מוזיקה לא מזרחית תישמע. נתניהו מחבב את אריק איינשטיין ויהורם גאון, אבל בחגיגות הליכוד הוא יזמין את עמיר בניון, פאר טסי ושרית חדד לעמוד לצידו על הבמה.

גם הספרות הישראלית היא "ספרות מטעם" בבסיסה. בעולם הספרות הישראלי המו"לים היו מפלגות השמאל. ספריית פועלים, עם עובד והוצאת הקיבוץ המאוחד היו מזוהות ומשויכות תנועתית ואידיאולוגית. התפיסה היא שאנשי ימין, ואורי צבי גרינברג הוא הדוגמה המועדפת על נתניהו בהקשר זה, לא זכו לבמה הספרותית הראויה להם.

נתניהו והליכוד טוענים שהציבור המסורתי והימין נמצאים בייצוג חסר בכל מישורי התרבות, החל מהקולנוע ודרך תיאטרון והמוזיקה. העם לא על הבמה ולא על המסך. "אנחנו" לא מיוצגים לא בבג"צ ולא בגלגל"צ.

כמו בתרבות ובאומנות, כך גם באקדמיה שנתפסת כלבנה, מתנשאת ואשכנזית. זו בדיוק אותה אקדמיה שלא רצתה את פרופ' בנציון נתניהו בתוכה. זו האקדמיה שממנה יוצאות עצומות של "אנשי רוח", שמוחות נגד ממשלות הימין ומדיניות הימין בשם הנאורות שמבטאים ערכי השמאל. מול עצומות אלו, "מכתב הרבנים" נתפס כאיגרת מעולם חשוך ואנטי־דמוקרטי. לנתניהו יש על מה להתבסס כשהוא יוצר את העימות בין "העם" ו"אנשי הרוח".

כך גם מערכת המשפט הפכה לסמל האליטה מרחביה. הימין, בראשות האיש מרחביה, תוקפים את בג"צ כמעוז כוח שיש להחלישו. עצם המלחמה הפוליטית בבג"צ שווה נקודות פוליטיות בקרב ה"אנחנו".

המשפט, התרבות, האקדמיה, התקשורת, הספרות — כל אלה סובלים מהטיה שמאלה גם אחרי עשרות שנות ליכוד בשלטון. ציבור רחב מסתובב בתחושה שקופח והושתק לאורך עשרות שנים ועדיין לא בא על סיפוקו. נתניהו דואג להזכיר זאת, עם החזרה האין-סופית של המסרים שלו: הכול מתערבב: המשפטי והפוליטי, בג"צ וגל"צ, הפלילי והלאומי.

מכל עבר התחושה היא שמול בעלי הכוח ואנשי הרוח אנחנו העם, אנחנו האנדרדוג. הבחירות הן ההזדמנות להשמיע את הקול המושתק. אנחנו הרוב שחש כמיעוט. אנחנו החלשים.

בהיפוך לסיסמה הרשמית, נתניהו מטפטף לתודעה סלוגן בחירות סמוי: "הימין חלש, השמאל חזק".

סוד הקסם 7

אני, אנחנו, העם. תודעת ההתלכדות בין רדיפת היהודים לרדיפת המזרחים ולרדיפת נתניהו, תוך הבלטת השנאה כלפי אליטות השמאל והתקשורת, שבעצמן מבליטות שנאה כלפי נתניהו — כל אלו ממזגים את נתניהו לאחד עם הימין־הדתי־מסורתי־מזרחי־לאומי, שחש בעצמו "אנדרדוג" נרדף ומופלה משנים של קיפוח. מכך נוצרת ההתמזגות של "העם זה אני ואנחנו", והמיעוטים הופכים לרוב המצביע בעדו.

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
לא תקום עוד ממשלת ערב רב בארץ ישראל!!!
מאיר - עברי אנכי | 19-02-2020 14:02
לא תקום עוד ממשלת ערב רב בארץ ישראל!!!
השחקן הטוב ביותר
אוסקר | 20-02-2020 19:52
מה לא ברור , הוא שחקן ולא ראש ממשלה ...
רק ממשלה יודונאצית עם ביבי סמוטריץ וליצמן
מילה זו מילה | 20-02-2020 13:22
עלובית מאחזי עניים
2
דירה=קורת גג=צורך בסיסי של האדם
דירה=קורת גג | 01-03-2020 13:19
דירה=קורת גג=צורך בסיסי של האדם