ועדת הכנסת ממליצה להקים 3 ועדות זמניות

מויתור לא מפסידים

מויתור לא מפסידים רכשתי את דרתי לפני כעשר שנים, לא בקלות ובהרבה סייעתא דשמיא. כחלק מהעיסקה רכשתי מקום חניה לרכב שלי, שיהיה נגיש ליד הכניסה לבנין. שילמתי טבין ותקילין עבור...

מויתור לא מפסידים רכשתי את דרתי לפני כעשר שנים, לא בקלות ובהרבה סייעתא דשמיא. כחלק מהעיסקה רכשתי מקום חניה לרכב שלי, שיהיה נגיש ליד הכניסה לבנין. שילמתי טבין ותקילין עבור מקום החניה הזה. נכנסתי לדירה, ואכן במשך כשמונה שנים חניתי בחניה שרכשתי, כל תושבי הבניין ידעו שזו החניה שלי . כעבור שמונה שנים ניגש אלי אחד משכני, אדם נחמד ורגוע, שגם אם לא היו לנו יחסי קירבה מיוחדים , שנהגנו לומר אחד לשני שלום ולהתעניין זה בשלום זה. השכן אמר לי שהוא רכש רכב, וביקש לחנות בחנייה הכללית שלי. אמרתי לו: החניה היא שלי, ושילמתי עבורה! גם אני שלמתי עבורה! יש לי הוכחות ; האם גם לך יש? כן, יש לי מסמך המעיד על שרכשתי חניה עם שרטוט מדיוק! מעניין, אמרתי 'זה בדיוק מה שיש לי' החלטנו שנציג אחד לשני את הוכחותינו. ואכן, באותו ערב הגיע לדירתי והציג את ההוכחה שלו ואני הצגתי את שלי. לתדהמתו התברר, שלשנינו היה מסמך זהה .... הבטנו זה על פניו של זה, והבנו שהקבלן רימה אתנו. קשה להאמין עליו אמרנו שנינו. הקבלן שבנה את הבנין היה אות ומופת לישרות. לא העלינו על דעתנו שהוא מסוגל לעשות דבר כזה – למכור לשניים חניה אחת. החלטנו לגשת לקבלן, הראינו לו את שני המסמכים. בתחילה הוא נראה מופתע, עיין במסמכיו, ואז להפתעתנו אישר את הדבר: אני מצטער, זהו משגה שלי. שימו לב שהשרטוט של החניה הוא רחב . למעשה היו צריכות להיות כאן שתי חניות, אבל המהנדס הכריח אותי לשים במקום הזה עמוד, תבינו שמכרתי הרבה חניות ומחסנים ודירות, וטבעי שחניה אחת נשכחה ממני. ברוך ד', הכל מסודר אמרתי לשכני, הוא מוכן להחזיר לך את דמי החניה ששילמת, 'סליחה' אמר השכן 'אבל איני מעוניין בכסף, אני מעוניין בחניה'! 'וגם אני כך' אמרתי 'מדוע שאחד משנינו יהיה עדיף על השני?! 'אני מסכים אתך' אמר שכני 'מדוע שאתה תהיה עדיף עלי? התחלנו להתווכח קצת, ואז שכני אמר: 'בוא נחשוב על פתרון, חבל שסתם נריב '. הלכתי לביתי וסיפרתי הכל לרעייתי. הרמתי טלפון למורה צדק. אמר שיש עניין של 'מוחזק' ואני מוחזק בחניה, והעובדה שהוא לא מחה כל השנים מחזקת את החזקה שלי. למחרת באתי אליו עם הטענה הזו . השכן הקשיב וחזר אלי אחרי הצהריים באומרו, שגם הוא התייעץ עם מורה הלכה, וזה אמר, שמכיוון שלא העליתי על דעתי ששטח זה אינו שייך לי, לא הייתה כל סיבה שאמחה, מפני שלא היה לי רכב . וסברתי ש'זה נהנה וזה לא חסר'. ושוב החל להתגלע ויכוח בנינו, עד שאמרתי: למה נריב? בוא נלך לדין תורה! השכן הביט בי וראיתי שהוא דומע: 'תראה, בחיים שלי לא הייתי בדין תורה, אני מאוד צריך את החניה הזו . פניתי לקבלן ושאלתיו מה הוא מציע. הקבלן אמר לי: 'תראה, השכן שלך לא סתם צריך את החניה ולא סתם קנה רכב. הבנתי ממנו שיש סיבות רפואיות. 'תוותר, הציע, ואני אפצה אותך'. יש איזה שטח למטה פנוי, ולא איכפת לי לתת לך אותו בצמוד לחניה שתקבל . ידעתי על השטח הזה. שאולי ניתן להכניס בו סולם קטן וקצת כלי עבודה. ממש לא משהו שיתחיל לפצות אותי. אמרתי לו זאת, והקבלן אמר 'אתה צודק' זה מה שיש לי לתת לך בבניין הזה. אם תתעקש , אחזיר לך את כל מה ששילמת על החניה, והיות ואני משקיע בבניין אחר, ואין לי כסף, ואני מבקש ממך שתסכים להסתפק בפיצוי הזה .אמרתי לקבלן שאחשוב על כך. כל הלילה נאבקתי קשות בין הרצון שלי לנוחות ולתחושת הצדק שקניתי חניה ושהיא חשובה לי , וכעת אצטרך לוותר עליה . בבוקר הודעתי לרעייתי על החלטתי, וזו הגיבה בהערכה רבה. אני חייב להודות שאם היה לי ספק , הרי שהמילים שלה הכריעו לחיוב/ הלכתי לקבלן , חתמתי אתו על הסכם שכל השטח הבלתי מנוצל מאותו הקיר והלאה שייך לי, ולאחר מכן ניגשתי לשכן והודעתי לו כי החל מהיום החניה שלו. השכן הודה לי נרגשות, ושוב היו דמעות בעיניו. בעצם גם בעיניי . התחלתי לחנות למטה, ועדיין לא עשיתי שימוש בקובייה הקטנה הזו . שנה וחצי עברו. והחלטתי, שאולי בכל זאת כדאי לעשות בה שימוש, ופרצתי פתח בקוביית הבטון. היא באמת הייתה קטנה וזעירה, וכבר התחלתי להצטער על המאמץ, אך בני היה זה שהוביל למפנה: תגיד אבא, מה יש מאחורי הקיר הזה? שאל. לא יודע, נראה לי שהכניסה. אבל הכניסה למעלה טען. אז סתם אדמה. לא יכול להיות, הרי מסביב יש כניסה לחניה . החלטתי להרוס את הקיר של המחסן הקטן... והתגלה לי שטח של 90 מטר, שנותר מאז הבנייה ללא כל שימוש לקחתי נשימה ארוכה, רעדתי בכל גופי, אבל התעשתי. הזמנתי בעל מלאכה שיתקין לי דלת . לאחר מכן בררתי הלכתית מה הדין לגבי השטח שמצאתי, ונאמר לי כי על פי ההסכם שחתמתי הרי שכל השטח הבלתי מנוצל שייך לי. בתוך חודשיים בניתי יחידת דיור בת שלושה חדרים, וכעת אני משכיר אותה ברווח ניכר . אין צורך להכביר מילים על המסר. 'אין אדם עושה אלא לעצמו'. וכשאדם מוותר, לעולם אינו מפסיד מכך, גם אם הסוף הטוב אינו מגיע מהר כמו בסיפורי. חשוב שנזכור עד כמה אהבת חינם וויתור לזולת מובילים – לרווח ובניו.