דעה: למה הרב אבינר הוציא את 'בית הלל' מהכלים?

לאחרונה הפיצו רבני "בית הלל" תשובה של אחד מהם (בלי לציין מי הכותב או הכותבת), שבה הוא תוקף את הרב שלמה אבינר על מאמר פולשני ומשפיל העוסק בגוף האשה. פורסמו גם מאמרים של נשים שכתבו שנמאס להן שרבנים עוסקים בגופן. חשבתי שלפני שאכתוב על כך, מן הראוי שאראה גם את מה שכתב הרב אבינר.

אמנם, היו לי התלבטויות רבות. מאד חששתי מקריאת המאמר של הרב אבינר. אני נוהג שלא לקרוא מאמרים פורנוגרפיים. ומי יודע מה אמצא במאמר כשאקרא אותו.

לאחר התלבטויות חיפשתי באינטרנט, ואכן מצאתי את הדברים (שפורסמו בעלון 'באהבה ובאמונה'). ברגע הראשון לא הייתי בטוח שהגעתי למקום הנכון. מצאתי מאמר עדין, שעוסק בנושאי צניעות בעדינות מרובה. ולקח לי זמן למצוא בו את כל המשפטים הסנסציוניים שרבני "בית הלל" צטטו ממנו.

מי כאן עוסק בגוף?

נכון, הרב אבינר אכן כותב שם: "כמה נפלאה ונעימה היא צניעות בת ישראל. כמה אצילות וכבוד, טהרה וקדושה יש בה, כמה יש בהסתרת הגוף כבוד הנשמה שהיא עיקר האדם. כמה עדינות וענווה יש בה. כמה ברכה יש בה, כמה פנימיות יש בה, "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה". כמה היו אמותינו לאורך כל הדורות ובכל המקומות צנועות וקדושות.

כללי צניעות א. בגד מכסה כל הגוף. ב. לא שקוף ג. לא הדוק. ד. שקט ומאופק. שקיפות נבחנת מול השמש או מול אור חזק, ולא בבית. בגד לא הדוק הוא בגד המסתיר את צורת הגוף ולא מבליט אף איבר אפילו לזמן קצר. למשל יש בוחנות את רוחב החצאית בעזרת הרמת רגל על כסא רגיל. יש אריגים בעיתיים: סריג דק או עבה, בד לייקרה, בד טריקו. יש להימנע מהצבעים הבאים: א. אדום ב. צבע גוף ג. כתום, צהוב או ירוק, בגוונים עזים ד. זהב, כסף או בד נוצץ. צוואר מותר לגלות אך לא גוף.

לכן יש לכסות את הצוואר: א. בצדדים עד מקום שמגיע שיפוע הגוף. ב. אחורה עד החוליה הראשונה. ג. קדימה עד בליטת העצמות. ודאי יש לסגור כפתור עליון. ומה טוב ומה נעים צווארון מוגבה. זרועות יש לכסות עד למטה מן המרפק בכל מצב. ולא שרוול בעל שוליים רחבים, כי בהרמת יד ושאר תנועות מתגלה הזרוע, אלא אם כן שפתו סגורה או צרה וצמודה. ומה טוב ומה נעים לכסות עד כף היד".

הרי מאמר צנוע, שקט ומאופק. הרב אבינר מתייחס כאן לשאלות בענייני צניעות, אבל מאד בצניעות.

מי כאן התוקפני?

לעמת זאת תוקפי הרב אבינר, תוקפים אותו הרבה פחות בצניעות. הרי דברי אחד מרבני "בית הלל": "אסור לתקנון לעסוק בתיאורים מפורטים של כיסוי המקומות השונים בגוף. תקנון מעין זה הוא פולשני ומשפיל ובעיקר מאוד לא צנוע. משפטים כגון: "שקיפות נבחנת מול השמש…בגד לא הדוק הוא בגד המסתיר את צורת הגוף ולא מבליט אף איבר אפילו לזמן קצר…יש לכסות את הצוואר בצדדים עד מקום שמגיע שיפוע הגוף, אחורה עד החוליה הראשונה וקדימה עד בליטת העצמות…גם שסע מתחת לברכיים אסור כי מושך עין וכו´", רק מרחיקים את הבנות מרצון כלשהו לשמור על הלכות הצניעות. כאשר קראתי את הדברים של הרב אבינר, נזכרתי בדברים ששמעתי בעבר מבחורה צנועה מבנות קהילתי, אשר סיפרה שכאשר ראש האולפנה העיר לה על לבושה הלא צנוע, היא חשה כאילו הוא מפשיט אותה במבטו".

אז אמרו נא: מי כאן מתייחס לצניעות בצניעות ובדרכי נעם, ומי כותב בפריצות? מי כאן עדין, ומי פולשני ומשפיל? אבל אם קוראים את הדברים אחרי ההקדמה "תקנון מעין זה הוא פולשני ומשפיל ובעיקר מאוד לא צנוע", אז הוא אכן לא נראה צנוע.

מאמרו התקין של הרב אבינר

אז כדי להיות קצת פוליטיקלי קורקט, הרי מאמרו של הרב אבינר כפי שראוי היה להכתב:

כיצד צריכה אשה להתלבש: ראשית, חשוב שהבגד יהיה נוח לה ושימצא חן בעיניה. לכן, אין פסול בכך שצבע הבגד עז, כל עוד הוא מכסה את כל מה שצריך לכסות, שיכסה את הירכיים ואת הכתפיים. ורצוי שיגיע עד עשרה סנטימטרים מעל הברך. חשוב שהבגד יראה אטום בתוך החדר, אבל זה לא כ"כ נורא אם בחוץ מי שעומד מול השמש יכול לראות את צורת הגוף של הלובשת. העיקר הוא שהבגד צנוע, ואם יש מישהו שמתאמץ לראות מול השמש – זאת בעייה שלו. שסע זה בסדר גמור (הוא אפילו סימן טהרה), כל עוד רואים דרכו רק את החלק הנמוך יותר של הירכיים. כדאי רק להקפיד לסגור היטב את כל הכפתורים של החצאית ולהתאים כל כפתור ללולאה שלו".

אם הרב אבינר (או כל רב אחר) היה כותב מאמר כזה, לא היה תוקף אותו אף אחד מאלה שתקפו אותו על שהוא כותב דברים לא צנועים. הם היו מוחאים לו כפים בהתלהבות. (אבל אז, אלה שהיום מוחאים לו כפים, היו כותבים ובצדק שהוא כותב בצורה לא צנועה). בקצור: מסתבר שלא צורת הכתיבה מפריעה לרבני "בית הלל", מפריע להם עצם הפסק.

התשובה של "בית הלל"

תשובתו הנ"ל של אותו רב מ"בית הלל" שצטטנו לעיל, אמורה היתה לענות על השאלה: "ברצוני לשאול את בית הלל: כיצד נכון וראוי להתלבש? וטוב תעשו אם תפרסמו תקנון לבוש שפוי וקשוב יותר לרחשי הציבור…". הרב כלל לא ענה על השאלה, אלא רק כתב שאין עוסקים בשאלות לבוש בפומבי ובפרסום (טענה שאפשר בהחלט לקבל) שלא כרב אבינר שעסק בנושא בפומבי.

וכאן הביא הרב המשיב דוגמאות מתוך דבריו הבלתי-צנועים של הרב אבינר (שכבר הזכרנו אותן לעיל). העובדה שהרב לא השיב לשאלה, והנאום חוצב הלהבות בשבח הצניעות שהרב אבינר עבר עליה, והעובדה שהרב עצמו עשה בדיוק את מה שכנגדו הוא יוצא (ציטט את הדברים הלא-צנועים של הרב אבינר בצורה הרבה יותר לא צנועה מהמקור) מעוררים אצלי הרבה יותר מחשד, שהרב כתב גם את השאלה וגם את התשובה, ושכל מגמתו היא לנגח את הרב אבינר. הצניעות לא מעניינת אותו.

עוד טוען שם הרב הנ"ל: "לא ניתן לכלול בכפיפה אחת, דברים אשר אין להם כל עוגן הלכתי עם הלכות פסוקות. כיצד יכולה ההלכה של כיסוי ראש אשר מקורה מן התורה להכתב לצד הדרישה לגרביונים של 40 דנייר ומעלה?. כיצד ניתן לכרוך את ההלכה הפסוקה המצריכה את כיסוי הברך, עם האיסור על בד לייקרה או בגד בצבע ירוק או צהוב?".

באותה מידה אפשר לטעון שההלכה עוסקת רק בשאלה איזה בעלי חיים מותר לאכול ולא בשאלה מה צריך להיות גודל החורים בנפה או איזו חברה מספקת ירקות עלים נקיים. או שההלכה עוסקת רק בכך שאסור להתגלח בתער ולא בשאלה האם מכונת גילוח של חברה פלונית כשרה, ועוד ועוד.