בפרשת השבוע אנו קוראים על משה, הממנה שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. תנאי העבודה שלהם הם כדלהלן:  "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם".

גם היום, זכינו ויש לנו רבני ישובים, רבני שכונות, רבני ערים ורבני מועצות. כל רב יודע את מקומו, וכל רב יודע מהו "הַדָּבָר הַקָּטֹן", שהוא מוסמך לפסוק בו, ומהו "הַדָּבָר הַקָּשֶׁה", שאותו יש להביא אל משה, כלומר אל הרב הגדול ממנו. כל רב ורב לפי מעלתו.

איך יודעים מהו דבר קטן ומהו דבר גדול? איך יודעים מיהו רב קטן ומיהו רב גדול? התשובה היא שאין בזה שום כללים, אבל כל מי שמצוי בתחום יודע את התשובה על בוריה, כל רב יודע היטב את סמכויותיו, וכולם יודעים מי הם הגדולים. אף אחד לא הכתיר את הגדולים האלה, אבל הכל יודעים היטב מי הם. האמנם? בצל הבחירות לכנסת לא שמנו לב שלפנינו בחירות אחרות לגמרי: מי יהיה משה של ימינו, ש"אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן" אליו.

האמת היא שאין הרבה קשר בין השאלה הזאת לבין הבחירות לרבנות הראשית. אם ימנו רב שאינו מהשורה הראשונה לתפקיד הרב הראשי, המינוי לא יעשה רושם על אף רב, והרב הממונה עצמו ילך לשאול את הגדולים ממנו אם יביאו לפתחו דבר קשה. רב מהשורה הראשונה ימשיך לקבל את השאלות הקשות, גם אם ימנו מישהו אחר לתפקיד. למינוי אין שום משקל. ובכל זאת, ברור שיש לו משקל.

לבחור מהשורה הראשונה

רבנים (ולא רק רבנים) מהציונות הדתית, עמלים היום לקדם מועמדים לתפקיד הרב הראשי. אפשר למצוא כמה מגמות בקרב הפעילים. ישנם פעילים שחשוב להם רב בן הציונות הדתית, בעל תפישה ציונית דתית. ישנם פעילים שחשוב להם רב שידע לדבר אל כל עם ישראל ולא רק אל הציבור הדתי. רב שיוכל להוות גשר וקשר אל הציבור החילוני, ושהכל יראו בו את רבם. אבל כל הרבנים הפעילים בעניין (או לפחות כל אלה ששאלתי) מסכימים לדבר אחד: הדרישה הבסיסית ביותר היא השאלה המקצועית: האם הרב הזה באמת שייך לשורה הראשונה של הרבנים בארץ, זה שאליו מביאים את הדבר הקשה.

משום שאם לא כן – מה כוחה ומה גבורתה של הרבנות הראשית? אם הרבנים הראשיים הם לא אלה שאליהם מביאים את הדבר הקשה, הדבר פוגע פגיעה אנושה במעמדה של הרבנות. ומה אומרים פעילים חרדים? אותם זה דווקא לא מעניין. להפך, לפני עשר שנים פעלו מנהיגי הציבור החרדי בכוונה כדי למנות רב שאינו מהשורה הראשונה, וזאת כדי לקעקע את מעמדה של הרבנות הראשית, ולהבהיר לכל שהיא לא הסמכות התורנית במדינה.

ומה אומרים פעילים שאינם רבנים? חלק מהם מעצימים את החשיבות שיעמוד בראש המערכת אדם ציוני. אבל חלק מהם לא מעוניינים באדם ציוני דווקא. מה שחשוב להם הוא שהרב יקל בכל מקום אפשרי. יעשה כל הנחה וויתור אפשריים בהלכה לציבור החילוני, ובלבד שהציבור החילוני יחוש שהרבנים לא מעיקים עליו.

תפקידם של הרבנים הראשיים לישראל חייב להיות הכתובת לכל בעיה תורנית והלכתית, וזה הקריטריון שצריך לעמוד בפני המועמדים ובפני הבוחרים. האם רבנים ילכו להתייעץ איתו בהלכה או לא. מי שמחפש את המועמד שיעשה תיקונים במערכת הדתית (כשרות, חתונות, קבורה, גיור), צריך להריץ אותו למשרד הדתות ולא לרבנות הראשית.