אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

אות ליהודים שהצילו יהודים בשואה וסיכנו את חייהם

בשנים האחרונות החלו בארגון בני ברית להעניק אות עבור יהודים שסיכנו את חייהם בזמן השואה להצלת יהודים אחרים, הוריה של אנט שוראקי החביאו ילדים מתחת עיני הגסטאפו בפעילות המחתרת היהודית

אות ליהודים שהצילו יהודים בשואה וסיכנו את חייהם
  פרטיזנים בצרפת הכבושה. צילום: שאטרסטוק

"אות המציל היהודי" יוענק הערב (רביעי) לאנט שוראקי על פעילותם של הוריה בצרפת הכבושה בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה.

אנט, דיירת באחוזת צהלה, תקבל את הפרס בצהלה על ידי נציגי ארגון בני ברית העולמי שהחלו להעניק בשנים האחרונות אותות ליהודים שסיכנו את חייהם וחשיפת יהדותם לנאצים בשביל להציל יהודים אחרים.

רבים מבני משפחתה של אנט בת ה-86, יגיעו הערב להוקיר את פועלה של המשפחה שקיבלה את "אות המציל היהודי": 5 ילדים, 14 נכדים ו-8 נינים: הניצחון הפשוט על הנאצים.

בראיון לסרוגים מספרת על אביה הרופא שהציל ילדים יהודים בצרפת במחתרת גם במחיר סיכון אישי ומשפחתי: "הוא לא היה פייטר, אבל הוא היה בן אדם עם הרבה עקרונות וישר שדואג לזולת וזה היה טבעי בשבילו". סיפורה של אנט קיבל סגירת מעגל מאוחרת כאשר גם בעלה, פרופ' נתן אנדרה שוראקי היה באותה מחתרת יחד עם אביה (אבל במקום אחר) ושקיבל לפני שנתיים את האות בעצמו – על ידי אנט (פרופ' שוראקי נפטר בשנת 2007).

אנט שוראקי. באדיבות המצלם

אנט זוכרת את עצמה כילדה בת -6 כשהחלה המלחמה והמשפחה נאלצה לברוח מעיר מולדתה – פאריז: "אנחנו הסתובבנו בהרבה מקומות בצרפת, לברוח, להסתתר. למרות הכל ההורים שלי פעלו במחתרת היהודית בארגון להצלת יהודים".

ד"ר לוי ורונה, הוריה של אנט שהייתה בתם היחידה, פעלו בזמן צרפת הכבושה להצלת ילדים יהודים שנמסרו על ידי הוריהם לפני שהם עצמם הועברו למחנות: "אבא היה רופא ילדים. הוא היה מנהל ורופא של בית תינוקות במרכז צרפת בלימוז'. הוא היה גם מפקח רפואי של עוד כמה בתי ילדים בכל אזור דרום צרפת – שהיה בתחילה אזור חופשי אבל אח"כ הגרמנים כבשו אותו גם וכשהם באו אפילו לבתי תינוקות וילדים וחיפשו יהודים, היו צריכים להסתיר אותם".

אנט מספרת על מחתרת פעילה שהסתכנה תחת עיני הגסטאפו כדי להחביא את הילדים בכל מקום שרק אפשר: מנזרים, משפחות נוצריות, איכרים, הכול דרך מחתרת שהעניקה והדפיסה תעודות מזוייפות עבור הילדים. הכול נעשה ברישום מדוקדק שכאשר ההורים שבו אחרי המלחמה, ילדיהם חזרו אליהם, "אבל רוב ההורים לא חזרו", מספרת אנט בעצב. לשם כך המשיך הארגון המשיך בטיפול הילדים גם כשהיו יתומים.

בזמן תחילת המלחמה, כשעוד חלקים בצרפת היו חופשיים, שהתה אנט בכפר קטן אצל סבה וסבתה, אבל היא זוכרת לפרטים גם אחרי כל כך הרבה שנים: "ברחנו מפאריז ביוני 1940 בפז'ו קטנה עם מזרנים על הגג וכל מה שהיה אפשר לקחת. באיזה שהוא שלב גם הגסטפו התחיל לרדוף אחרי אבא ושבוע לפני הפלישה לנורמדי עברנו תחת חוטי התיל לשוויצריה ב-25 במאי 1944".

על אביה שנפטר בשנת 1990 בירושלים בגיל 88, מספרת אנט על החלטתו לפעול להצלת ילדים יהודים במחתרת למרות שהיה יכול לברוח ולהסתתר: "הוא לא היה פייטר, הוא היה בן אדם עם הרבה עקרונות וישר שדואג לזולת, אז זה היה טבעי בשבילו ובשביל אמא לעשות את זה".

הוריה של אנט ומשפחתה חזרו לאחר המלחמה לפאריז, שם אביה המשיך בתפקידו כרופא עד שנת 1972 עד שעלו ארצה. אמה האריכה ימים עד שנת 2009 – ונפטרה בשנת ה-100 לחייה.

למרות שסיכנו את חייהם, שמרו הוריה על צניעות ולא סיפרו על פועלם או התפארו בכך במהלך חייהן, ואפילו פעלו למען כאלו שעזרו ליהודים שקיבלו את תואר חסידי אומות העולם תודות להם.

לפני שנים בודדות החלו בארגון בני ברית להענקת אותות ליהודים שהצילו יהודים בזמן השואה, ואנט רואה בכך חשיבות: "הם צודקים, כי היהודים היו כפליים בסכנה".

כל חייה גרה אנט בירושלים, בביתה שבאבו-תור עם הנופים, וב-5 השנים האחרונות היא עברה לאחוזת צהלה ("מקום נפלא") שבתל אביב.

האם גם היום יהודים יסכנו את חייהם להצלת יהודים באם ח"ו תהיה מלחמה? "אני חושבת שכן, מאוד מקווה. תמיד יש אנשים כאלו".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו