למה חשובה 'הציונות הדתית' ומה עושים כדי להציל אותה

הקדמה הכרחית

א. תורת משה אמת. היא האידיאולוגיה היחידה שצפתה את קורותיו הסוערות של עם ישראל בעת החדשה, ולפי עקרונותיה הוא מתנהל אם ירצה ואם ימאן.

ב. "לא בשמים היא", עיקריה הם פשוטים וקלים לניסוח: בורא העולם בחר בעם ישראל כדי שיהיה עם סגולה ואור לגוים, ייעד לו ארץ וציווה אותו לרשת אותה, נתן לו תורה ומצוות שישמור אותם בשמחה בארץ הזאת, וכרת איתו ברית. אם יקיימה יזכה לכל הטוב שבעולם ויתברכו בו כל העמים, אם יפר אותה יושלך לגלות מרה ומשפילה. באחרית הימים ישוב אל ה', ישוב ויתקבץ אל הארץ ויהיה לברכה כפולה ומכופלת.

ג. הגלות הנוראה ביותר אכן היתה ונסתיימה בשואה האיומה מכל דבר שאפשר להעלות על הדעת. גם גאולה שלמה בעצם כבר היתה והיא נמשכת. כבר שבעים שנה יש לנו חרות וקוממיות וכח צבאי וכלכלי ההולך וגובר, ושם גדול בגוים כפי שלא היה מעולם. רשעי העולם שונאים אותנו שנאה שאינה ניתנת להסבר, והטובים שבעולם יוצאים לכבודנו לצעדת המונים בניו יורק ולצעדת חסידי אומות העולם בחג הסוכות בירושלים.

ד. לא חזרנו בתשובה אבל הייתה מסירות נפש עצומה בעם לציונות, לעלייה, לתחייה ולבניין הארץ. אחרי השואה הקב"ה גאל אותנו כי כבר אי אפשר עוד לסבול את הגלות ונתן לנו קרדיט ותקוה שעם הזמן נשוב אל צור מחצבתנו. חובה עלינו לחתור לייעוד הזה. לא רבים מבינים את זאת.

בעת הזאת

בהכללה הנחוצה לצורך הדיון, יש כיום בעם ישראל שבארץ ישראל ארבע קבוצות: 1) החילוניים-שמאלנים הקיצוניים השולטים בשוק הדעות באקדמיה, בתקשורת ובמשפט, ולאחרונה גם בצבא. אלה בורחים ככל הניתן מחוקי הגורל הישראלי, מרמים את עצמם באשר לעובדות בשטח ומתוך כך מסכנים את העם והמדינה במהלכים מדיניים שלא עולים בדעתו של שום עם בעולם, נוהים אחרי אופנות תמוהות, מתועבות ומסוכנות ומשליטים אותן ביד רמה.

2) החרדים. אלה דבקים בלימוד תורה ובקיום מצוות הפרט בצורה מרשימה, לוחמים על השבת, ורוב מוחלט של בניהם ממשיכים בדרך. אבל הם שוקדים בעיקר על שמירת מסגרותיהם, בדנ"א שלהם ההתנגדות של הדורות הקודמים לציונות ולהשכלה, לא מתגייסים ורבים מהם חיים בבטלה ובעוני, מעריצים ומשמרים את מורשת הגלות והחלוקה לעדות ומסורות, ובעיקר אין להם שום חזון להנהיג את העם.

3) ה'מרכז', שהוא רוב העם מבחינה מספרית, מאכלס את המפלגות הגדולות וממנו בדרך כלל באים ראשי הממשלה. זהו ציבור שנוטה למסורת אבל נרתע מן הדת, ערכיו חלשים, ולכן לעתים קרובות הוא נגרר על ידי קבוצה מס' 1 שהיא חזקה אידיאולוגית וגם בעלת בטחון עצמי רב. כך נודד נתניהו המוכשר מאד בעל הרקע הלאומי, בין "סלע קיומנו" לבין "שתי מדינות לשני עמים", בין הצבעה בעד הגירוש והצבעה נגדו, בין ציות למשפטנים שדורשים הקפאה ועקירה לבין תקיפה חזיתית שלהם כאשר הרעה מגיעה אליו.

ועכשיו הגענו אל קבוצה מס' (4) המכונה בשם הכללי 'ציונות דתית' או 'הימין שמימין לליכוד'. היא שומרת תורה ומצוות בדרך כלל אבל יש בתוכה הרבה פשרנים ובין בניה הרבה דתל"שים, יש בתוכה גם מיעוט חילוני נאמן לארץ ישראל וליישוב הארץ ולשכל הישר. בדור הקודם היא שהקימה את תנועת ההתנחלות ובכך הצילה את ניסי מלחמת ששת הימים מלרדת לטמיון, היא שבניה ובנותיה נאבקו בדם לבם נגד העקירה והגירוש אבל נזהרו ממלחמת אחים, היא שבניה מאיישים את היחידות הקרביות (וגם את בתי הקברות הצבאיים) בצבא שמונהג בשנים האחרונות על ידי אידיאולוגיות הזרות לעולמם ואינו מאפשר להם לעבור את תקרת הזכוכית של דרגת אל"מ אלא אם ישנו את אמונותיהם. גם הדתיים הלאומיים  ברובם לא מבינים את גודל האחריות שההיסטוריה היהודית מטילה על שכמם, אבל הם הקרובים לייעוד יותר מכל הקבוצות האחרות. אם הסוג הזה יעבור מן העולם ספק אם תהיה למדינת ישראל זכות קיום.

הימין בבחירות השנה – הכל היה יכול וצריך להיות כל כך פשוט

לאחר ההתגוששויות המצערות, הבריתות והפרתן, הוצגה בעיתונות ובמרשתת רשימה של עשרת הראשונים במפלגה שבראשות נפתלי בנט. רק חלק מהם הם מנהיגים אמיתיים, אנשים שבלי משרות ובלי מינויים יצאו אל אחיהם וראו בסבלותם וניסו להביא תועלת לעם ישראל, איש איש לפי דרכו והבנתו. אליהם יש להוסיף את מי שהושאר בחוץ, הוא ושני המנדטים שלו!, כאילו שיש לנו הלוקסוס לוותר על שני מנדטים.

איתמר בן גביר, שהפער בינו לבין בנט קטן מן הפערים שגישרו עליהם בשמאל המפה הפוליטית (וכדאי לומר לבנט: התקווה לקבל קולות חילוניים של 'ימין רך' משמאל לליכוד היא חלום באספמיא שכבר נבדק השנה והוכח כבלתי נכון). השאר הם מוצנחים וקישוטים ועסקנים. זה מצב בלתי סביר בעליל.

הכל היה יכול להיות כל כך פשוט. היתה צריכה לקום מסגרת שבה הציבור יבחר את הראשים והם יהיו בראש. במשך שנת הבחירות הזאת עשו אנשים רבים וגם אני הקטן מאמצים לפנות אל הציבור במאמרים בעיתונות המגזרית ובמרשתת, אל רבנים ידועים בטלפון, ואל המנהיגים הפוליטיים עצמם במסרונים ובדוא"ל, והדבר לא צלח. ימים ספורים לפני הבחירות קם יהודי בשם איתי גרנק ובסיוע חברים אחדים ובעזרת הרשתות החברתיות הצליח לפקוד למעלה מ 5,000 איש שבחרו בחירות דמוקרטיות. התוצאות היו:

(1) בצלאל סמוטריץ. (2) איילת שקד. (3) נפתלי בנט. (4) אורית סטרוק. (5) איתמר בן גביר. (6) מוטי יוגב.   …  (13) אלי ישי. (14) רפי פרץ … (19) מתן כהנא. (20) שרה בק.

חבל מאד שהדבר לא זכה להד תקשורתי. הדברים נעשו ביוזמה מהשטח וברגע האחרון וכבר לא יכלו להשפיע הפעם. בכלל  קשה עד בלתי אפשרי להשפיע על האנשים המתבוססים בבוץ הפוליטי לוותר על משהו.  אבל יש כאן התוויית דרך. אפשר ליצור לחץ ציבורי שאי אפשר להתעלם ממנו. בין אם יהיו בחירות רביעיות ובין אם יהיו תוצאות אחרות, טובות או גרועות, צריך בקרוב ליצור גוף ציבורי שבו אישי ציבור ורבנים ואנשי אקדמיה מוערכים שאינם שייכים לקלחת הפוליטית, ובסיוע אנשי מעשה ותורמים מזמנם ומממונם, לעשות את המפקד וההצבעה בצורה מקצועית ומתוקשרת שהציבור הרחב לא יאפשר להתעלם ממנה. זו חובתנו, בעזרת ה'.

==

ד"ר יואל אליצור הוא חוקר תנ"ך וגאוגרפיה, תושב עפרה.