כמו רבים, גם אני למדתי אצל נחמה ליבוביץ'. זה היה לפני למעלה משלושים שנים. נחמה כבר הייתה מבוגרת מאוד, ועם זה צלולה וברורה ומאתגרת, בלשונה הצולפת תיקנה והעירה דייקה ודקדקה, וכשזכינו לקלוע אל התשובה המתבקשת, בשתיים או שלוש מילים כתובות, לפי כלליה הנוקשים, אז לאושרנו, קיבלנו מילה טובה וחיוך, ארסנל מילים מצומצם של: 'יפה', 'נכון', 'מדוייק'.

כשהשיעור היה מסתיים, מילאתי את התפקיד, לשאת לה את התיק ולהסיע אותה אל ביתה. זו הייתה נסיעה קצרה ביותר. הלימודים התקיימו במכון ליפשיץ שברחוב 'הלל' במרכז העיר ירושלים, ונחמה התגוררה באותם ימים בבית אחיה, ברחוב אוסישקין שבשערי חסד הסמוכה. את הזמן היקר והקצר השתדלתי לנצל לשיחה בלימוד, בעניינים שהעסיקו אותי.

באותם ימים, לצד העיסוק שלי בהוראה, הקמתי וניהלתי את 'המדרשה לידע המקדש', שליד 'מכון המקדש'. שיתפתי את נחמה בקושי ללמד את פרשיות הקורבנות שבתחילת חומש ויקרא, וביקשתי את עצתה. תשובתה הייתה נחרצת, כמעט זועקת: 'אל תלמדו קורבנות … תלמדו פרשת קדושים, תלמדו: 'לא תכחשו … איש בעמיתו'. שלושים וחמש שנים עברו מאז. אני מודה, התקשיתי אז לקבל את דבריה, תליתי זאת בתפישת עולמה החברתית של נחמה, שכל מי שלמד אצלה או מעיין בספריה נחשף לדגש שהיא שמה, על חסד, יחס לחלש, חינוך ליושר ויחסי בין אדם לחברו.

כפי שהקוראים מבינים לא לחינם נזכרתי באירוע הזה. מעשה הנבלה שנעשה בשבוע שעבר של הפרת הסכם חתום, בחסות תורנית ובפלפולים, לקחו אותי אל אותם רגעים, בהם נחמה יושבת לצידי במכונית, ונוזפת בי: 'לא תכחשו איש בעמיתו', תלַמְדו: 'לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו'! 'קדושים תהיו'.

לפני כמה ימים קראתי כאן באתר את דברי ההלל והשבח של הרב עמיחי גורדין על הרשימה המשובחת של 'ימינה'. הרב גורדין משתבח בכך שרשימת הציונות הדתית, היא חלוץ לפני המחנה באיזון שבין גברים לנשים (תוך שהוא מתעלם שבתוך השישיה הראשונה יש אישה אחת בלבד). חיפשתי מילת ביקורת על הנבלה, על הגניבה, על השידול לגניבה, על קפיצתם של מועמדים ממפלגה למפלגה, אך מסתבר שהוא פטר את עצמו באמירה כללית.

לפני כחודש ביקרתי מאמר שלו, בו הוא כינה את בית חשמונאי; 'בזוי', 'רקוב', 'טימאו את פח השמן', וזאת תוך שהוא נשען על תיאוריו המפוקפקים של שונא ישראל ניקולאוס איש דמשק וממצא ארכיאולוגי שרק דמיון מפותח במיוחד, של ארכיאולוג קישר אותו לאלכסנדר ינאי. תהיתי, להיכן נעלם אוצר המילים של הרב גורדין, כשמדובר במעשה נבלה, חסר תקדים בציבוריות הישראלית? היכן הזעקה על חילול שם שמים? שאנשים שנושאים שם ה', עוברים בראש חוצות על: 'מדבר שקר תרחק', ומקיימים למהדרין את תוכחת הנביא ירמיה: 'ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר … שבתך בתוך מרמה … בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו".

ואני שואל, זאת תפארתם של אלו שמכנים את עצמם 'הציונות הדתית'? כל מי שלמד מעט תנ"ך יודע את המחיר ששילמו עם ישראל על שבועתם לגבעונים, על אף שהגבעונים רימו, כדי שלא יהיה חילול ה'. וכאן בציניות מרושעת, לעיני כל ישראל, התבצעה נבלה, שמחללי שבתות ואוכלי טריפות לא מעלים על הדעת.

לאן תובילו את החרפה? את החורבן בחינוך הילדים? ממי תוכלו לדרוש לעמוד במילה שלו, או בהסכם חתום? פטפוטים על בקבוק מים לא יכסו על פשיטת הרגל המוסרית, כי בקבוק המים מעולם לא היה שייך לרב פרץ, שבמקרה זה היה בבחינת 'חב לאחריני', שהרי לולא ההסכם איתנו היה נמחק הוא ומפלגתו.

שבוע עבר, ואני עדיין ממתין לתגובתם התקיפה של צדקני הציונות הדתית, ואז אני רואה את מאמרו של הרב גורדין על גאוות הציונות הדתית, שעלתה על כולנה בשילוב נשים ברשימתה. אולם, כשכל עולם הערכים של הציונות הדתית ממוקד בתצוגת רהב של תקינות פוליטית, לא פלא שעולם ערכים אנושי בסיסי מושלך, ונכתבים מאמרים בסגנון של 'תראה ציפור', של מי שמבקש לכסות על פשעיו. על כך אמר הנביא ירמיה: "וְאַ֨תְּ שָׁד֜וּד מַֽה־תַּעֲשִׂ֗י כִּֽי־תִלְבְּשִׁ֨י שָׁנִ֜י כִּי־תַעְדִּ֣י עֲדִי־זָהָ֗ב כִּֽי־תִקְרְעִ֤י בַפּוּךְ֙ עֵינַ֔יִךְ לַשָּׁ֖וְא תִּתְיַפִּ֑י מָאֲסוּ־בָ֥ךְ …".