לפני קצת יותר משנה בקול תרועה רמה פרק נפתלי בנט את הבית והותיר אותו במבוכה. הוא יצא עם איילת שקד במפץ פוליטי אדיר לדרך חדשה. כוכב השביט זהר עם הבטחות ושיריונים של אנשים נוצצים כמו אלונה ברקת אך התרסק במבוכה אל מתחת אחוז החסימה.

למערכה הבאה שנפלה עליו הוא הגיע כאנדרדוג, פינה לאיילת שקד שצברה אהדה רבה את המקום והסתפק במקום הרביעי. את החלל שהותיר בנט, המטאור הפוליטי, שצבר גם יריבים רבים מבית, הציונות הדתית לא הצליחה למלא. הכעסים, המנגנונים, תתי הקבוצות שהתגלו לנו במלוא כיעורן בשבוע הזה היו חזקים. בנט מהמקום הרביעי בתבונה פוליטית הצליח להגיע אל תיק הביטחון.

בינתיים הציונות הדתית השמרנית, עם מכתבי הרבנים, עם הפיצול בן הרב רפי שמקורב להר המור וסמוטריץ' שמקורב לחוגי מרכז הרב, עם מוטי יוגב שבעט מבפנים, עם בן גביר שאתגר מבחוץ ונתן סעד לרב רפי- לא השכילו להתחבר למשהו שאפשר לעבוד איתו יחד.

וכשכולם התישו אחד את השני, הגיע בנט וליקט אותם אחד אחרי השני לרשימה שלו, עם התנאים משלו, כשהוא מבין שהחזון שהציב לרוץ בשני ראשים מסוכן, ובכל זאת הצליח להוציא את בן גביר מהרשימה- על אף הברית עם הרב רפי.

רק להיזכר איך פייגלין נגס ואתגר אותו, איך איילת שקד ייבשה את בנט והלכה לחפש לה בית אחר פעמיים וחזרה אליו לבסוף בלית ברירה. בנט חתם תחילה עם סמוטריץ', הגיע הערב והפריד בן בן גביר לרב רפי פרץ עם אמירה ערכית- שלא קלה לו בבייס הימני. לקח בדרך את עידית סילמן אליו, העיף (יחד עם הרב רפי) את מוטי יוגב, מגדולי מתנגדיו.

הכוחות השונים, החרד"לים מול גישתו של בנט המקורבת לליברליים יותר- ירחשו מתחת לפני השטח. השאלה עדיין כמה לרבנים תהיה השפעה על המנגנון הפוליטי, מה שבן יתר הדברים ניסה בנט לצמצם. עד כמה הוא יוכל להחזיק במושכות מבלי הלפיתה של הרב דרוקמן ורבנים נוספים. וכמה קופסת השימורים הזאת שנכפתה יחד- כפי שכינה זאת סמוטריץ', תחזיק מעמד.

שני דברים שבנט משתוקק אליהם אבל בינתיים לא הצליח בשום פנים לשבור. את תקרת הזכוכית שמחוץ למגזר-קהלים חדשים עליהם הוא חולם, והשתחררות מנתניהו, שבסוף קובע לו איך לרוץ ועם מי וכמעט באילו תנאים.