השבוע עלה על סדר יומנו נושא קריטי ומהותי. מהותי להבנת משמעותה ומהותה של מדינת ישראל. ולהבנת מהותו של האדם עלי אדמות. וזאת אחת הסיבות שבגללה הוא הרגיז הרבה אנשים. (בנוסף כמובן לעובדה שמערכת הבחירות עושה בו שימוש. וזה הגיוני, כי הגיוני שמערכת הבחירות היא זמן ללבן שאלות עקרוניות).
כנראה שהרב יצחק יוסף לא לקח את זה בחשבון. הוא פשוט אמר מה שמתבקש שיאמר רב: ההגדרה היהודית ליהדות היא הגדרה ברורה. יהודי הוא מי שנולד לעם היהודי. יש דרכים להצטרף, אבל שירות בצה"ל הוא לא אחת מהן. זו המציאות, זו ההלכה, וזה מה שמצופה מרב לומר: יהודי מכל מקום בעולם (בלי קשר לשאלה אם הוא נחמד או לא) – ארצנו ארצו, וברוך הבא. גוי (גם אם יהיה הכי נחמד בעולם והכי פרו-ישראלי) ארצנו אינה ארצו.
כי המדינה הזאת הוקמה משום שארץ ישראל ניתנה ע"י הקב"ה לאברהם, יצחק ויעקב, ולזרעם אחריהם.
כך מצופה מרב לומר, וכך אמר הרב.
וזה הרגיז כמה אנשים, מכמה סיבות מהותיות.
תבינו – מדינה יהודית היא מדינת היהודים
יש במדינה הזאת כמה אנשים שלא אוהבים את הרעיון שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי שניתנה לו ע"י הקב"ה, לכן הם זקוקים כצורך קיומי לגויים שבינינו. (אגב, כנראה גם הרצל ובן גוריון לא אהבו את הרעיון הזה. הם ניסו לברוח מהזהות היהודית שלהם. אין דבר, הדרך לגן עדן רצופה כוונות רעות. בסופו של דבר הם עשו מעשה דתי מאד).
כתב לי השבוע מישהו שיש לקבל את כל מי שנרדף בשל יהדותו. (כשדחקתי אותו לקיר הוא עבר לנימוקים אחרים והודה בחצי פה שהרדיפה היא לא נימוק). למה? האנטישמים יקבעו עבורנו מיהו יהודי? גוי רודף אחרי גוי, למה זה עניין שלנו? מדינת ישראל קמה בכח הזכות של עם ישראל על הארץ הזאת, ולגוי אין זכות כזאת. זאת לא מדינת האומללים והנרדפים. זו מדינת העם היהודי שזו ארצו.
את הרעיון הזה יש כמה אנשים שלא אוהבים. (כאמור, יתכן שביניהם הרצל ובן גוריון, אז מה?).
השאלה היא מיהו עם ישראל
ובדורנו יש סיבה נוספת שבגללה אנשים לא אוהבים את דברי הרב יוסף. הדור שלנו לא אוהב אמיתות אובייקטיביות, והוא לא אוהב את העובדה שאנשים הם חלק מעם נצחי. בדור שלנו אוהבים אנשים שחיים על אחד לעצמו בתוך בועה סובייקטיבית. בדור שבו אם איש מרגיש כמו אשה דורשים להכיר בו כאשה. (אח"כ הוא יגדל ילד שאינו בנו, אבל מה אכפת? העיקר שהוא מרגיש שזה בנו). בדור כזה, איש מרגיש יהודי. מי אתה שתאמר לו שהוא לא?
ברור שהוא לא יהודי. הוא לא יהודי כי הוא לא חלק מעם ישראל. אבל הדור כלל לא מבין מה אמרתי. מה זאת אומרת לא חלק? מישהו הוא חלק ממשהו? הוא מרגיש יהודי וזהו.
אז לא, לא הבנתם. השאלה היא לא מה האדם מרגיש. השאלה היא מיהו עם ישראל.
ובקשר לעם ישראל, כתב לי מישהו השבוע שאין תפקידו של הרב הראשי לומר מהי דעת התורה. תפקידו לספק שרותי דת ולשתוק. כך, בלי להתבייש. יש במדינה חופש ביטוי בלתי מוגבל, המאפשר לכל אדם בלי הגבלה לבטא כל דעה חילונית ופרוגרסיבית. אבל שרב ראשי יאמר מה דעת התורה? הס מלהזכיר.
אז טוב שמישהו העלה את השאלות האלה על סדר היום הציבורי. אולי היה עדיף שיעשה את זה מישהו שיותר מבין בתקשורת ציבורית. אבל בהעדר אדם כזה – טוב שבא הרב הראשי ועשה זאת.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
