מישהו כאן שמע על דו"ח העוני השנתי? ביום האחרון של 2019, בהתראה של שעתיים בלבד, באופן חריג, פירסם הביטוח הלאומי את דו"ח העוני לשנת 2018 (הדו"ח מפורסם תמיד שנה לאחור). השורה התחתונה שלו היא: 30 אלף ישראלים נוספו למעגל העוני. עלייה בעוני ילדים וקשישים. היו גם בשורות טובות באמת על צמצום בעוני "העמוק".

אבל, אם בעבר הדו"ח בישר יומיים, לכל היותר, של סיקור משמעותי מסביב לעוני בישראל, הפעם הייתה דממה. לא. לא דממה. ממש עם פרסום הנתונים, החל פסטיבל הכחשת עוני. "ניתוחים" מימין טענו שהדו"ח מבוסס על מדד מעוות, ושעדיפים מדדים מוחלטים. שאין עוני בישראל, ושמדובר בפיקציה (שמאלנית?). מדובר בהמשך ישיר ללעג על נתוני העוני, שהביאו את בצלאל סמוטריץ', לפני מספר שנים, לטעון שלא ייתכן ששניים מחמישה ילדים עניים, כי אף אחד מחמשת ילדיו איננו עני.

אז כמה מילים על מדדי עוני: יש מדידה יחסית ויש מוחלטת. היחסית מתבססת על פערים. קו העוני עובר בחצי מההכנסה החציונית לנפש. זה המדד המקובל בoecd, ובו ישראל בפסגת שיעורי העוני. מדידה מוחלטת לא עושה השוואה ביחס להכנסה שחצי מהמשפחות משתכרות פחות ממנה, אלא בודקת את הכנסת המשפחות לעומת סל צריכה הולם. המדד מנסה להגדיר מהם התנאים לקיום מינימלי בכבוד. מה כמות המזון, הוצאות הבריאות, הדיור וכו, המאפשרים קיום בכבוד, וכמה משפחות לא מסוגלות לעמוד בהם.

אז קבלו סקופ: לא מדובר בהמצאה ימנית. מדדים כאלה נבנו בישראל בעבר. הניסיון המשמעותי ביותר היה של הביטוח הלאומי, שבנה בעשור הראשון של המאה הנוכחית, מדד מבוסס סל צריכה. לאחר מדידה אחת המדד נזנח. יתכן שבגלל שהוא מצא שיעורי עוני גבוהים משמעותית מהמדידה היחסית… גם מדד העוני הרב-ממדי של ארגון "לתת" שבודק מחזור במספר תחומי חיים כבר שנים מעיד על כך ששיעור העניים בישראל גבוה מהמדד הרשמי של הביטוח הלאומי. אמנם עוני הוא תופעה חברתית רחבה, אך בראשם של רבים זה מתקשר בעיקר ל"מקרר ריק" או חיים ללא מספיק מזון. ואכן, כל כמה שנים נבדק גם שיעור הישראלים שחיים בחוסר ביטחון תזונתי. במדדים אלה נמצא ששיעור העניים דומה מאד לשיעורם של האנשים שחיים בחוסר ביטחון תזנותי, כמחצית מהם בחוסר ביטחון תזונתי חמור.

זה הרגע להסביר גם מדוע בדיקה של עוני יחסי היא חשובה באופן עקרוני. עוני הוא לא "רק" חיים בחוסר ביטחון תזונתי. עוני הוא תופעה חברתית של חיים ללא אמצעים מספקים לחיות כפי שנהוג ונפוץ בחברה מסוימת בזמן מסוים. בתחילת שנות ה-90 טלפון סלולרי היה מוצר ראווה שהיה למעטים. היום למי שאין גישה לקבוצות הוואטסאפ של הילדים מפסיד חלק חשוב בתקשורת עם מערכת החינוך. המדד היחסי בודק כמה אנשים רחוקים מה"אמצע" החברתי הקיים. אם החברה כולה התעשרה ורמת החיים בה השתנתה (כמו שאכן קרה בשנות הצמיחה האחרונות) אז גם המשמעות של היות בעוני השתנתה. מי שאין לו אמצעים לעשות דברים רגילים ונפוצים מורחק לשוליים החברתיים אפילו אם יש לו לחם על השולחן (וזה לא תמיד המקרה…).

יש שתי דרכים להתמודד עם אירוע קשה: לסובב את הראש ולטעון שמדובר באיזה מזג אויר חולף, עניין מינורי. או, להישיר מבט אל המתרחש ולקדם פתרון. נכון, לעיתים נדמה שיש העושים שימוש אינטרסנטי בנתונים, אבל מה זה קשור למצבם של אנשים בעוני? "ומבשרך לא תוכל להתעלם". גם אם אני וילדי, משפחתי וחברי, לא חיים בעוני ברוך השם, יש לנו מחויבות לשלומם ושגשוגם של החלשים כלכלית בחברה הישראלית. חברה מרובת פערים היא חברה שפירות העשייה המשותפת שלה מתחלקים בצורה לא הוגנת ושחלקיה מתרחקים אלה מאלה.

בשנים האחרונות יש תופעה מקוממת במיוחד. חלקים בציונות הדתית הופכים להיות המובילים בהכחשת העוני ובקריאה לצמצם את ההשקעות של המדינה באוכלוסיות המוחלשות ביותר. לצד מפעלי צדקה מרשימים, המנהיגות הדתית החדשה דוחה את המורשת הפוליטית ואת הציווי "צדק צדק תרדוף".

יכול להיות שזו הפוזיציה הפוליטית, שמנסה לדחוף לפסאדה כאילו אין בעיות חברתיות תחת שלטון הימין. יכול להיות שזו הפוזיציה האישית, תוצאה של שיפור מצבם הכלכלי של קובעי הטון במגזר. ויכול להיות שזו פשוט תוצאה של כספים רבים שהושקעו בקרנות ליברליות קיצוניות, בעיקר מארה"ב, שמפמפמות תורות של הפרטה ואנוכיות חברתית.

כך או אחרת, הדברים תלויים בנו. הערכים האוניברסליים והיהודים ברורים. וכי ימוך אחיך. פרוס לרעב לחמך. איסור נשך וריבית. שמיטת חובות וקרקעות. לה' הארץ ומלואה. זה המצפן, וזה הזמן לחזור אליו בתשובה.

=======

אבי דבוש הוא פעיל סביבתי, חברתי ופוליטי. משמש כמנכ"ל שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם.