הציונות הדתית נמצאת כעת באחד מזמניה הקשים מהבחינה הפוליטית.

רבים נוטים להאשים את בצלאל סמוטריץ', יו"ר האיחוד הלאומי, באי האיחוד הזה. אך באותה נשימה, רבים טועים לכאורה.

ביום שישי, לפני 16 יום, חתם הרב פרץ עם איתמר בן גביר הסכם ריצה משותפת מאחורי גבו של סמוטריץ'. בהסתכלות לאחור – בשביל מה?

ובכן, זרמים גדולים בציונות הדתית דרשו פריימריז. איך אגיד זאת בלשון המעטה – הרב פרץ הוא איש מוערך ואיכותי עד מאוד, אך פוליטיקאי קשוח ובעל אמביציה – הוא אינו. להזכירכם, הרב פרץ נבחר בלית ברירה. המפלגה ננטשה, ולפתע, יו"ר למפלגת הציונות הדתית לא היה.

כעת לסוגיה שצריכה לטלטל את הציונות הדתית: לכאורה עצם חתימתו של הרב פרץ עם בן גביר נראית מהצד כמעשה אחראי, אך ההפך הוא הנכון. הציבור ואף הרב פרץ עצמו מבינים שבמידה ויתקיים פריימריז להנהגת הציונות הדתית, סיכוייו של הרב פרץ אינם גבוהים.

כאמור, הרב פרץ טרפד את המהלך הזה בכך שהתאחד קודם לכן עם בן גביר. הרב פרץ ניסה להעביר מסר שהכול בשליטה, ושאין טעם בפריימריז, ואכן, מהלכו צלח.

תארו שכעת, לא היה ידוע באיזו מתכונת הציונות הדתית תרוץ (נכון לעכשיו גם לא ידוע עד הסוף, אך רובו של הפאזל מורכב), איזו עילה הייתה, במקרה כזה, לרב פרץ נגד קיום הפריימריז? זוהי הסיבה שבגללה מיהר להתאחד עם בן גביר.

פריימריז, כפי שרצה סמוטריץ', לא יתקיימו בזמן הקרוב. אך למרות שמתחת לרדאר הרב פרץ הוא זה שהתחיל את הפלונטר בציונות הדתית, הציבור מאס בפרטים הקטנים, והוא מצפה ללקיחת אחריות של הצדדים.

הרי את הגלגל בלתי אפשרי להחזיר אחורה במערכת הבחירות הזו, ובסופו של דבר סמוטריץ' יחבור למפלגה מסוימת.

אם יחבור לימין החדש, סמוטריץ' ייתן סטירת לחי כואבת במיוחד לרב פרץ. סטירת הלחי הזו יכולה לגרום לבית היהודי לא לשבת במשכן במארס.

לא ברור לאן מועדות פניה של הציונות הדתית, אך נראה כרגע שעל מנת שהציונות הדתית תתעשת, היא צריכה לחטוף מפלה משמעותית.

הכותב: נועם כץ, בן 14 תלמיד כיתה ט' מאפרת