אמש החליטו במשרד החינוך על הליך של הכנסת תלמודי תורה אל תוך החינוך הדתי. לכאורה מהלך מבורך, אלא שירידה לפרטים תבהיר לנו שבמקרה זה, מדובר בהלבנת החינוך הפרטי המתפצל, ושיש לכך השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות על כלל החברה הדתית.

תחילה אבקש להבהיר כמה הנחות יסוד:

1. כל השחקנים בסיפור הינם אנשים עם כוונות טובות. יחד עם זאת, גם מחנכים מדהימים, עשויים שלא לראות תמונה רחבה של תהליכים חברתיים במדיניות ציבורית.

2. יש לתת מענה לגוונים השונים בציונות הדתית, בהתאם לרצון מרבית ההורים, תוך הקפדה על יתרון הגודל ואחריות לכלל.

3. ביחס לאותו יתרון הגודל: בי"ס גדול הינו יעיל יותר תקציבית ויכול לתת יותר שעות תורה ומענה טוב יותר לבעלי צרכים מיוחדים (ובכל משפחה יש כאלו). בי"ס שיש בו כיתה אחת או שתיים בשכבה, נחשב קטנטנן ובלתי יעיל מבחינת ניצול נכון של המשאבים. וודאי שאין טעם להחזיק כיתה ניבדלת עבור 7 תלמידים.

אין זה סוד שיש לתנועת נאמני תורה ועבודה מחלוקת ערכית עם דרכם של תלמודי התורה: בין שמדובר על דרך לימוד התורה, מספר שעות החול, מיקומם הרוחני ועוד. יחד עם המחלוקת, הרי שזכותו של כל הורה לבחור את המתאים לילדיו. השאלה היא האם הבחירה מגיעה מתוך מקום של תחרות אמיתית והוגנת בין המקומות.

הניסיון מלמד שמהלך לא שקוף זה של שר החינוך, אינו אלא פגיעה בעתידו של החינוך הדתי. לכאורה מדובר בהלאמה של מוסדות פרטיים, אלא שבפועל זו הלבנה, ועוד שלב של הפרטה בדרך למציאות הקיימת בחינוך העל יסודי של המגזר הדתי. הסינונים והתשלומים שמתרחשים לנגד עיננו בעולם הישיבות התיכוניות והאולפנות, עומדים לפגוש גם את ילדינו בני השש.

למרות שנכתב במסמך שפורסם שלא יהיה סינון ושהכל ייעשה מתוך אחריות לטובתם של כלל מוסדות החמ"ד – הרי שתלמודי תורה מהסוג המדובר, מבצעים בפועל, מעצם אופיים, פעילות סינון עקיפות הבאות לידי ביטוי בתשלומי הורים גבוהים, ימי אוריינטציה מדירים, תקנונים מרחיקים, ניצול של סטטוס "על אזורי", ועוד.

הפער בנתוני הרקע החברתי –כלכלי של תלמידי תלמודי התורה, בהשוואה לממ"דים רגילים מוכיחים זאת במפורש. אכן יש קבוצה של הורים שמעוניינת בתכנים אחרים, אלא שחלק משמעותי מהנרשמים לתלמודי התורה יבואו מסיבות חברתיות של עקיפת האינטגרציה וחיפוש אחר כיתה קטנה ומובדלת. מחקר שהתנועה ערכה בעבר הוכיח שההקלות וההעדפות שניתנו לאותם תלמודי תורה בעבר, לא הביאו לצמצום בתופעת תלמודי התורה הפרטיים, ומנגד העמיקו פערים והביאו ללחץ בלתי הוגן על בתי ספר קיימים.

אם יש דרישה של מאות משפחות – ודאי לגיטימי שיקימו מוסד. אלא שבפועל, מרבית תלמודי התורה נוסדו ע"י הורים בודדים, במקום שבו כבר היו קיימים מוסדות נפרדים חרדיים לאומיים ולא הייתה שום הצדקה מספרית להקמת מוסד נוסף. המוסדות החרד"ליים הקיימים, חלקם כבר תלמודי תורה בעצמם, יהיו הראשונים להיפגע מן המהלך שיחייב אותם להגדיל תשלומי הורים, לסנן תלמידים ולהימנע ממתן מענה לבעלי צרכים, על מנת לעמוד בכללי ה"תחרות". בסוף המהלך, האוכלוסייה הדתית תמָּצא מול מוסדות קטנים ודלים, כאשר אוכלוסיות חלשות או מסורתיות ימשיכו ביתר שאת לעזוב את החינוך הדתי. הן לא ירצו להרגיש סוג ב' בתחרות שבין מוסדות אליטיסטיים.

יתרה מכך, משמעות ההסכם היא שכל קבוצה קטנטנה של הורים יכולה לדרוש הקמת "מסלול תתמ"ד" בתוך בית ספר רגיל, ובו ילמדו "בני הטובים". כל אחד ישאל את עצמו אם היה מוכן שיפתחו כיתה כזו בתוך בית הספר של הילד שלו, ומה הדבר עושה לדינמיקה החברתית של מוסד חינוכי שיש בו שני מסלולים שונים בכיתות נפרדות. יוצרים מצב שילד בכיתה א' עלול להבין שהוא בכיתה ה"פחות דתית" ויש לכך השפעה רעה על חינוכו לתורה ומצוות.

ממה נפשך – אם יש הצדקה מספרית לתלמוד תורה בעל אופי שכזה, אשר שונה מהמוסדות הקיימים – שיקימו מוסד חדש. אם אין הצדקה מספרית – עליהם להשתלב במוסדות הקיימים, אך לא בכיתה נפרדת לעצמם. כרגע, על כל 7-14 ילדים שלא רוצים ללמוד למשל ברשת נעם החרד"לית, משגעים את המערכת ופותחים מסלול חדש.

=======

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'