לקח לישראל ביתנו 24 שעות להודות שסרטון הגועל, המשסה והדוחה של הח"כ אלכס קושניר מהמפלגה בעצם פגע בהם. מביטויים כמו זה לא המקום ולא הסגנון ועד להאשמה שהוא עשה את על דעת עצמו אך גרם לו ולמפלגה נזק.

בסרטון שהעלה לרשת, טען קושניר כי בתי החולים קורסים בעקבות נשים שמגיעות למקום לשם ענייני טהרה, למרות שמדובר במרפאות שונות לחלוטין. אך זה לא העניין, העיקר להרוויח מצביעים ומנדטים ואם עוזרת עוד הסתה ועוד האשמה חסרת בסיס אז בעצם למה לא? גם ככה אף אחד לא יבדוק את זה.

אל תאמינו לו

כביכול הסרטון ממוקד לקהל היעד של ישראל ביתנו, הם לא רוצים לא את הדתיים ולא את החרדים ולצאת כנגדם מחזק את האהדה אצל המצביעים הפוטנציאליים שלהם, ולמרות שהקו כבר עבר את הצבע האדום והפך לבורדו שחור חזק, הם כל פעם מותחים אותו עוד קצת ועוד קצת. בסרטון הזה קושניר המציא שקרים, הסית נגד האוכלוסייה הדתית ללא שום בדיקת עובדות.

אבל יש גבול, כי גם בישראל ביתנו יודעים שקמפיינים מסוג זה לא משרתים אותם. סביר להניח שלכל חילוני תל אביבי צפונבוני שיענה על הסטיגמה הזו יש גם איזה קרוב משפחה דתי או מסורתי ששומר על הלכות נשים או מכיר חרדי מהעבודה, מהמכולת או אפילו רק מהרשת. בעוד יש בדיקות על נתוני עבודה במגזר החרדי וגיוס לצה"ל שאפשר לבדוק, כאן אין סיבה להאמין לשקרים הללו, אלו לא אמיתות, רק רשעות והמצאות בזויות מהסוג הנחות ביותר.

שנה פוליטית שהיא בעצם עשור

מדינת ישראל עשתה היסטוריה ב- 2019: שיגור חללית לירח, זכייה באליפויות עולם בספורטותקיפה בעיראק אלו רק חלק מהאירועים הדרמטיים שהתרחשו כאן, אבל מעל הכל זו הייתה שנה עם אירועים פוליטיים שהיו יכולים למלא עשור שלם. סבבי הבחירות ב-9 באפריל וב-17 בספטמבר לא הביאו להכרעה בין ימין ושמאל והמנהיגים לא הצליחו להגיע להסכמות, אלא חוסר היכולת להכריע בשיטה הדמוקרטית.

המסר הישיר שעולה לכאורה משלוש מערכות הבחירות הוא אשמה נגד המנהיגים, כביכול יגיד האזרח 'לא משנה מה אני מצביע, האנשים הפוליטיים בראש המערכת לא מצליחים לייצר ממשל תקין'. מצד שני, המסר המרכזי והחשוב לקראת הליכה בפעם השלישית לקלפי הוא כוח האצבע של כל בוגר מגיל 18 שלרשותו עומדת הזכות הדמוקרטית להכריע את הכף, שממשלה לא קמה רק בגלל היעדר של 2, 3, 5 מנדטים ולא יותר.

טוענים 'העם רוצה משלת אחדות', אך העם בחר שלא להחליט. המצביע הפשוט שהוא 0.0001 מ-5.8 אזרחי ישראל בעלי זכות בחירה לא יכל לתאר לעצמו שהוא יהיה זה שיכריע את הרכבת הממשלה הבאה, גם בפעם השלישית.

שני אנשים שעומדים בראש מפלגות פרצו לחיינו בשנה האחרונה, בני גנץ בראשות כחול לבן והרב רפי פרץ בראשות הבית היהודי. בין השניים אגב היכרות מוקדמת וחברית מאז ישיבתם סביב שולחן המטכ"ל, בעוד פרץ כיהן כרב הראשי לצה"ל בשעה שגנץ באותן שנים היה הרמטכ"ל.

נתחיל בגנץ, כחול לבן פרצו לתודעה עם שלוש רשימות נפרדות ועוד אחד, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי שהצטרף ברגע האחרון. בסך הכל זכו עד כה לתיאורים "הקוקפיט", "מפלגת הרמטכ"לים והגנרלים" בעוד ההגדרה האחרונה מלמדת על עבר קרבי עשיר של לפחות 3 מחברי ההנהגה, ההגדרה הראשונה לקוחה מהמשלה של תא הטייס שנמצא בקדמת המטוס, בו הוא מנווט לבדו או עם אנשי יחידה נוספים שלהם היתר כניסה בלבד לחלק הסגור והמצומצם שאחראי בבלעדיות לשלום הנוסעים והגעתם בשלום למחזור חפצם.

אם נמשיל מכך למליון וחצי הקולות שקיבלו פחות או יותר כחול לבן בשני הסבבים של הבחירות האחרונות, הבוחרים ציפו למפלגה מובילה איתה יוכלו להמריא ולנסוק עד לראשות הממשלה, אבל במקום להוביל כחול לבן מצטיירת כמובלת, מגיבה ומשיבה ולא יוזמת בעוד הליכוד מתנה את הקו.

למרות זאת, הצליחה כחול לבן להביא מספר מנדטים גבוה (35 – סבב א', 33- סבב ב') לאחר שטרפה את כל הקלפים, ניצלה את התרסקות 'העבודה' ו'המחנה הדמוקרטי' שלא התרומם ובזמן קצר של עבודת שטח מעמיקה הצליחה לייצר אלטרנטיבה שלטונית.

נעבור לפרץ, שהטייס, הרב הראשי לשעבר רפי פרץ הוצנח לבית היהודי בזכות ועדה מסדרת שראתה בו מנהיג נהיה בלאגן. הוא היה גם לפני, אבל הבוקה ומבוקלה התעצמה – אנשים באו והלכו, ייעצו ונתנו הוראות, פליטות פה גרועות נשמעו וטוייחו וכל זה כשהמפלגה מנסה להתרומם ולהינצל מנפילה בבחירות. עם הזמן ידע פרץ להעמיד סביבו אנשי אמון איכותיים ומוכשרים ברובם, הבית היהודי תפסה כיוון עצמאי ולאחר משא ומתן מפרך שהתקיים פעמיים מול האיחוד הלאומי במהלכו הרב רפי לא וויתר על המקום הראשון, נשארה הבית היהודי מובילת הציונות הדתית והוא במקביל הגשים את חלומו להיות שר החינוך, בלי לדלג בדרך על סערות הדתה, טיפולי המרה וגיוס נשים לצבא.

כיאה למעמד, בינתיים קמו לפרץ יריבים פוליטיים, הוא ספג מתקפות פנימיות חסרות תקדים של 2 מהטובים והחזקים בציונות הדתית – בצלאל סמוטריץ' ואיילת שקד מצד אחד ובריתות פוליטיות מצד שני. בדרך נפרד בקלות מהתואר רב אך כשברקע האישיות החינוכית-ערכית מתעמת עם האישיות-הפוליטית סביב הקווים האדומים שאותם מותר למתוח ולחצות בתפקידו החדש. לבסוף, שנה בלבד, ברוב הזמן צולעת ובמצב פוליטי מורכב ומסובך הביאה את הטירון להנהגה דרך מהלכים ראויים. הציפייה עכשיו היא כבר לשלב הבא – עוד קומה למעלה או מכה עצומה למטה.

החלום האולטימטיבי של הבית היהודי

נחזור להיום, החלום האולטימטיבי של הבית היהודי הוא ימינה "משודרגת" ו"מורחבת", הלחץ שמופנה לסמוטריץ' לבוא ולהתאחד עימם לאיחוד מפלגות הימין גדל בסוף השבוע בקמפיין שיצא בעיתונות והאתרים המגזריים לפיו "שלטון הימין בסכנה", וקריאה לשניים "גלו אחריות, בואו והתאחדו".

בימין החדש מודים כי לא יצליחו לעמוד בלחץ ביום שאחרי איחוד לכאורה עם סמוטריץ' וייאלצו בצעד הבא להתחבר גם עם בן גביר ופרץ. גלולה שמבחינתם קשה לבליעה ולעת עתה מרחיקה מצביעים שלא יקבלו בנוח את העובדה שלמפלגה הליברלית הוכנסו אנשי עוצמה יהודית. מה כן ניתן לעשות? במצב כזה, נפתלי בנט יחזור למעמדו הטבעי והראוי בראש הרשימה, פרץ יהיה מספר שתיים ואילו בן גביר יידחק למקום 5 או 6, אז יוכלו המצביעים להסתכל על הרשימה באיזון מסויים ולשחרר את הצפרדע.

"לא תשעמם"

ועוד מילה על קמפיינים, האיר את עיינינו עורך העיתון, כי הסיסמא עימה יצאו השבוע בימין החדש לקוחה למעשה מקמפיין הבחירות הקודם של עוצמה יהודית "רק עם הימין החדש/ עוצמה יהודית תקום ממשלת ימין" , כך גם העבודה  שרשמו השבוע "בני אדם לפני הכל", בעוד קמפיין כחול לבן נרשם "ישראל לפני הכל". גדעון סער בפריימריז לליכוד השאיל מנתניהו את הסלוגן "רק סער יכול" במקום "רק הליכוד יכול".

בוא נקווה שאחרי 3 מערכות בחירות נשארו לאסטרטגים ומשרדי הפרסום עוד קמצוץ של יצירתיות בלי צורך להשתמש בקמפיינים של אחרים. דיבר נוסף וחשוב בעשרת הדברות הוא "לא תשתעמם", למרות שזה קשה, אנחנו נדרוש יצירתיות. בטוח שאפשר.