עוד מעט יכנסו אלפי תלמידי ישראל  לתקופת בגרויות החורף, ישננו ויגרסו הררי ספרים ודפים, שרובם עברו במשך הדורות בין האחים ואף מההורים, ישננו את אותו החומר הישן ויתרגלו עם דף ועט באותה השיטה כמו שעשו עשרות שנים לפניהם.

לפני כמה ימים שוחחתי עם אחת מנשות החינוך הוותיקות, שוחחנו על מצב הלימודים כיום וטענתי בפניה כי אין חידוש בתוכן החומר והתאמה לתקופה. ובשיחה היא אמרה לי את הדבר הבא: "תראה איך העולם התקדם במאה השנים האחרונות, תסתכל על הפלאפון שאתה מחזיק, נמצא בתוכו מחשב יותר חכם משל חללית ישנה, תראה את ההמצאות והפיתוחים. ובמה בתי הספר התקדמו בשנים האלו? עברנו מלוח גיר לטוש מחיק".

כמובן שהדברים מבטאים רק את הרעיון, אך יש בהם המון צדק. ניקח לדוגמה את מקצוע הלימוד לשון, במשך השנים נדרשנו לכתוב בצורה נכונה, להקפיד על מבנה, נימוקים בעד ונימוקים נגד, לדייק בגזרות חפ"נ חפי"צ, ולדעת איזה בניין. לכתוב מעניין? זאת לא חלק מהדרישה.

סביר להניח שבשנים הבאות יצא לכם לכתוב יותר פוסטים בפייסבוק מאשר לשלוח מכתבים רשמיים, או לצייץ בשני משפטים מאשר לעשות כתיבה ממזגת עם פתיחה וסיום.

חישבו לרגע על הפוסט האחרון שקראתם, מה היה חשוב לכם יותר, האם הוא כתוב במבנה הנכון או אם הוא קצר ולעניין? הציוץ האחרון שקראתם, הציקה לכם המחשבה על גזרת הנפי"ו שבו, או האם זה באמת מעניין? העולם התקדם, וגם התוכן והתרבות שלנו השתנו. לשים מקרן ורמקולים ולקרוא לזה כיתה מתקדמת זה נחמד מאוד, אבל כל עוד המקרן מקרין את אותו התוכן והרמקול משמיע את אותן המילים זה לא משנה הרבה.

התוכן צריך להשתנות, הדרישות ורכישת המיומנויות צריכות להשתנות בהתאם לתקופה. על הפרטים הטכניים והביצוע אפשר לדון ולהתווכח, אך בכלליות, ודאי שאין תועלת ממשית ביכולת לפתירת תרגיל מתמטי הנמצא לרוב רק בתיאוריה, כשהדבר יכול להתבצע בשליפת המכשיר הנייד, או שינון חומר בעל פה, כאשר כל הספרים נמצאים עלינו במשך רוב הזמן בתוך הכיס.

מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה לתקופה לקידמה, ולא רק במובן החינוכי, אלא גם ברמת התוכן וחומר הלימוד היבש. על מנת ששנות הלימוד יהפכו בשנים הבאות גם לבעלות שימוש ורלוונטיות.

 

דורון בלוך, בן 17, תלמיד ישיבה תיכונית 'חורב', עיתונאי ויועץ תקשורת