אני קורא בימים האחרונים את קריאות הגועל והדחייה שמפגינים גורמים בציונות הדתית כלפי החיבור של הבית היהודי עם עוצמה יהודית, ובעיני זו טהרנות שאינה במקומה, טהרנות שהיא הביטוי העכשווי לגישתו של ר' זכריה בן אבקולס שענוותנותו החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

בחלק מהמקרים אותם אלו שקוראים כעת לא להצביע לבית היהודי, לא היו מצביעים לבית היהודי בין כך ובין כך, ועבורם זוהי רק עוד הזדמנות לנגח יריבים פוליטיים. אבל גם אנשי הבית היהודי מתבלבלים ונרתעים מהחיבור הזה, ולכן חייבים לעשות סדר ולהציג את המציאות המורכבת שבה אנחנו נמצאים, ובפני איזו בחירה אנחנו עומדים.

ברור לכולנו שהסיטואציה הנוכחית מורכבת מאד מבחינה פוליטית. בגלל התסבוכת המשפטית של נתניהו ובגלל התדמית המושחתת שהצליחו להדביק לו, ישנם כאלו שנרתעים מלהצביע לו, וכך אנשי ימין רך מוצאים את עצמם בגוש השמאל. זה, פלוס האופורטוניזם של ליברמן, פגע במצב הטבעי של רוב ימני ויהודי בישראל, ויצר את מחול השדים של בחירות שלישיות ברצף.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום ועריכה: יוחנן בלייך

בן גביר או טיבי

צריך להיות ברור לכולנו שחייבים להגדיל את גוש הימין ולצורך כך להגיע למצב שכל קול ימני ייספר וייחשב. כבר שילמנו מחירים יקרים מדי במערכות בחירות קודמות, מאז התחיה בשנת 92' ועד לימין החדש בשנה שעברה. כל אחד ואחד שאכפת לו, ורוצה לצאת מהשיתוק הלאומי ולהגיע להכרעה, חייב להיות מוכן לויתורים. בוודאי ובוודאי מי שחשובים לו ערכי הלאום וערכי היהדות, ומי שמבקש להחזיר לעם את הריבונות שנגזלת ממנו בידי הפקידים, היועצים ומערכת המשפט.

המשמעות היא שהברירה העמדת לפנינו היא בין להכניס את איתמר בן גביר למפלגת הציונות הדתית, וכך להגיע להכרעה לטובת גוש הימין, לבין להעלות לשלטון את גוש השמאל בתמיכת חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת.

השאלה היא האם אתה מעדיף להכניס את איתמר בן גביר ואדווה ביטון איתך במפלגה, או שאתה מעדיף להמליך על כולנו ממשלה שמשועבדת לאימן עודה, אחמד טיבי ועאידה תומא סלימאן.

לא מסכים עם בן גביר, אבל הוא אינו פסול

העמדה שלי שונה בדברים רבים מזו של איתמר בן גביר, ובדברים מסויימים אני מזדעזע מהתנהגותו ואמירותיו, אבל הוא איננו פסול. מבחינה משפטית העובדה היא שהוא לא נפסל בבית המשפט, וגם מבחינה מוסרית, האמירות שלו – גם אלו שאינני מסכים איתן ואף רואה אותן כחמורות – האמירות האלה באות על רקע מצב מעוות של טרור מתמשך, רודנות שמאלנית אליטיסטית, ותחושה שאם לא נזעק ולא נזעזע אז אנחנו הופכים ללא נורמלים. במובן מסויים מי שלא זועק ומזדעזע מרצח יהודים, אלא מפטיר כדאשתקד, זה חמור מן הצד השני.

ראוי גם לציין שעמדותיו של בן גביר אינם בדיוק עמדות כהנא, ומעבר לכך – תומכיו של בן גביר אינם בן גביר עצמו ולא תמיד הם עצמם מזדהים עם כל האמירות שלו. מדובר על הרבה מאד יהודים טובים בעלי לב חם ודנ"א לאומי דומיננטי, שהמצב הנוכחי מרתיח אותם ובצדק, והם מרגישים שחייבים לעשות משהו קיצוני לשינוי המצב, ובעיניהם עוצמה יהודית מייצגת אותם. בפועל לא יהיה שינוי קיצוני כי גם אם המפלגה הציונית דתית תקבל 6 מנדטים, עדיין יהיו רק שני חברי כנסת של עוצמה. אבל יהיה ביטוי לקול הזה בעם וזה מבורך.

בגלל אחוז החסימה הגבוה נוצר מצב שאנחנו צריכים להיות במפלגה אחת עם כאלה שהם לא כוס התה שלנו. אדרבה, זהו ניסיון עבורנו עד כמה סובלנות היא ערך עבורנו גם כאשר מדובר בדעות שקשה לנו לשמוע מצד ימין, ולא רק מצד שמאל.

חלום המפלגה הציונית הוא חלום באספמיה

אני מבין שיש חלק מאנשי הבית היהודי שהם ליברלים וכעת מרגישים שזה לא הבית שלהם יותר כי מפלגה שמייצגת את איתמר בן גביר איננה יכולה להיות עוד המפלגה שמייצגת אותם. בצער רב עלינו להודות שהחלום שמפלגה ציונית דתית אחת תקיף את כל פלגי המגזר הוא חלום באספמיה ודינו להיגנז. כבר שנים רבות שציונים דתיים רבים מוצאים את עצמם בליכוד, בש"ס, וגם במפלגות מרכז כאלה ואחרות. במקום לדפוק את הראש בקיר אפשר להודות במציאות.

מי שממש קשה לו, שיצביע לימין החדש או לליכוד מצידי, אבל שלא יפסול את שיתוף הפעולה הזה, כי מי שמתנגד לשיתוף הפעולה הזה הופך את ממשלת ישראל לשבויה בידי הרשימה המשותפת תומכת הטרור ובידי מפלגת בגץ והפרקליטות.

==

הרב אלעזר אהרנסון הוא ראש ישיבת ההסדר בחולון לשעבר, וכיום ר"מ בישיבת בנ"ע גבעת שמואל