בוקה ומבולקה בציונות הדתית והמאבק בליכוד

שליש ראשון להריון

רביעי שעבר, בעוד 6 שעות הכנסת כבר תפוזר, אבל את הילדה ששוחחה עם אימה חברת הכנסת איתה ישבתי בלשכתה הריקה והקרה זה לא עניין, זה היה ממש גורלי. "אמא נמאס לי, אני לא רוצה את זה, לא רוצה את זה יותר. למה אתם לא יכולים לשבת ביחד? טוב, מתי את חוזרת"? היא נשמעה בשיחה ברמקול אותה גם אני שמעתי תוך כי שהיא ממרת בבכי. הח"כית הרגיעה, אמרה לה מילים טובות והשיחה הסתיימה, אבל התחושה הכבדה בחדר נשארה.

שבוע ראשון לבחירות 2020 מאחורינו. מה זה אומר? לא הרבה, שבעיקר הרבה עוד לפנינו. כשהשלב הראשון הוא הבחירות לראשות הליכוד, על ההתחלה התעוררות ליכודית מעוררת השתאות גם אחרי שתי מערכות בחירות, בעוד הראשון יודע לעשות בחירות, לשני היה מספיק זמן להתכונן. השילוב בין השניים מוציא את המיטב, לנו נשאר רק להסתכל ולחזות.

אבל יש ניצחון ויש ניצחון, חוץ מהמטרה "השולית" של נתניהו להמשיך ולעמוד בראשות הליכוד הוא רוצה להביא הישג, בגדול, בענק, להצליח להציג פער של 80% מול 20% לפחות שיראה את כוחו וירמוס את גדעון סער. ככל שישיג יותר קולות בקלפי יוכל נתניהו לטעון שהליכוד בחר בו חרף הטענות על פוטש בליכוד ושהמצביעים רוצים להמשיך לראות אותו בראשות. בינתיים, הוא מתנהג כאחרון הרבנים בליל הושענא רבה שמעביר שיעור בירושלים בשעה 20.30, בחיפה בשעה 21.45, מגיע לבני ברק לעוד שיעור ב-00:40, נוסע לאופקים ומתייצב ב-02:00 ועוד חוזר לתל אביב לשחרית. זה פחות או יותר היה לוח הזמנים של ראש הממשלה שהצליח תוך 48 שעות להיות בנהריה, עכו, חיפה,כפר חב"ד, ירכא, ירושלים, שדות דן, רמת גן, הוד השרון ופתח תקווה ואילו סער באותם ימים השיק קמפיין והגיש את מועמדותו לראשות תנועת הליכוד.

ארץ הקור מול ארץ החום או סער נגד נתניהו

לחרוש את הארץ זו מעלה מיוחדת של נתניהו שגם מוציאה ממנו את המיטב, אבל המתחרה שממולו לא פראייר ובעוד נתניהו מדבר על "מלחמה בשבילו", לאחר שהוא "נלחם בשבילנו", סער שלו היסטוריה ימנית ארוכה מול בכירי ליכוד חלקם נפלטי קדימה ומצביעי התנתקות טוען בהוספת סקרים ודוגמאות מהעבר "שעם נתניהו שלטון הימין בסכנה". בנאומו מערב השקת הקמפיין ביום שני, סער התייחס ליכולת של נתניהו להרכיב ממשלה: "אני אומר לכם הערב: אם לא נחולל שינוי – אנחנו קרובים מאוד לממשלת שמאל". בפניי חברי הליכוד אמר כי "ההחלטה שעומדת בפנינו ביום חמישי היא פשוטה: בחירה בי – תבטיח את שלטון הליכוד והקמת ממשלה חדשה בראשותנו", כשלפי סקרים בכאן 11 סער אם נתניהו ימשיך לעמד בראשות הליכוד, גוש הימין ייחלש ויעמוד על 53 מנדטים  אך כשסער מוביל את הליכוד, הליכוד נחלש ב-4 מנדטים, אך גוש הימין – חרדים מתחזק ל- 56 מנדטים.

סער זיהה את התסכול הציבורי הנרחב ומיקד את הקמפיין שלו למסר ישיר ופשוט: רק הוא מסוגל להוציא את ישראל מהלופ האינסופי של בחירות, אך לא כל מה שטוב לארץ הקור בריטניה מתאים לארץ חמה כמו ישראל של אנשים שמכורים להרגלים ישנים וטובים, שרואים בנתניהו את תמצית הישראליות הנלחמת, הנאבקת והם מוכנים להסתער איתו על הקרב האחרון.

כאוס בציונות הדתית

הודעה שהתקבלה השבוע בווצאפ ממפלגת מרצ בישרה כי היו"ר ניצן הורוביץ וח"כ תמר זנדברג "הגיעו לשורה של הסכמות ברוח אחדות ושיתוף פעולה", מי שקרא את זה מימין יכל רק לקנא בשמאל ובחרדים שמצליחים להתגבר על המחלוקות ולחתום פחות או יותר על הסכמים נוספים במטרה להגדיל את כוחם. אך הציונות הדתית הפוליטית שנמצאת במלחמה על חייה עסוקה במקום בקמפיין שיאסוף את הרסיסים מהבחירות הקודמות בשאלה מי יוביל אותה? וזה לא העניין, בכלל לא. בשונה ממערכות קודמות, הקהל הדתי לאומי לא שבוי של מנהיג אחד, הוא מוכן לקבל את נפתלי בנט ואת בצלאל סמוטריץ', לראות את איתמר בן גביר ורפי פרץ ככוח דתי אחיד של מפלגה מלוכדת וחבורה אידאולוגית שנלחמת על האינטרסים שלו. ציבור שחרת על דגלו שילוב תורה ועבודה, השתלבות במערכות המדינה וגישור בין חילונים וחרדים, נאלץ כ- 80 שנה אחרי למצוא את עצמו בתוך מחלוקות פנימית כשבמקום להשתמש בכוח האחדות שידע להוביל כל השנים, הוא מעמיד בינו לבין עצמו את הבחירה בין אבא לאמא, בין הימין החדש לבית היהודי, בין האיחוד הלאומי לעוצמה יהודית – מחנה אחד, 4 מפלגות.

גם הם יודעים להגיד שהשינויים מינוריים, שההבדלים לא מהותיים, התוצאה היא שהוויכוח הוא לא על פרסונות אלא על שיטת בחירתם ואז אתה מבין שהצלחת, שהעומדים לפניך הם בסך הכל ראויים ומוצלחים. נוהגים לומר שהציונות הדתית הצליחה להגיע לצמרת כמעט בכל מרחב במדינה ואילו בפוליטיקה היא משתרכת לה אי שם מאחור מול ענקים וותיקים, אבל המערכת הזו יכולה להוכיח שיש במגזר הדתי לאומי פוליטיקאים עם תרגילים ממולכים איתם הם צריכים להשתמש מול היריבות, לא בתוך עצמם.

שקד אחראית, בנט לא מתאבד שיעי

"עם הסמכות באה האחריות", אמרו השבוע בסביבתה של איילת שקד ודרך זאת הבהירו שהשרה לשעבר לא תהיה מוכנה להגיע ממפלגה חיצונית או בלוק טכני למעשה וכלקח מהבחירות הקודמות היא מבקשת להוביל מפלגה שהיא בראשה או מעדיפה להסתפק במספר שתיים אצל נפתלי בנט, החלטה שהתקבלה אמש. הוא מבחינתו עושה קולות של ריצה עצמאית, אבל אני מסרבת להאמין, מי שלפני חצי שנה מצא את עצמו יושב בבית והיום יושב בקומה ה- 12 במשרד הבטחון לא יעשה את אותה הטעות, ובעצם מעוניין לרוץ בבלוק טכני עם הליכוד ואילו המהלכים האחרונים מטרתם לייצר לחץ לטובת כך בעוד חודש עד להגשת הרשימות. האנשים שמסביבו מכנים אותו שאפתן, אחד שלא מפחד לקחת סיכונים, אבל גם בנט לא מתאבד שיעי.

ועוד מילה על עוצמה יהודית, מובן מאליו מצד כל השותפים בימין שעוצמה יהודית היא חלק מהמיינסטרים הפוליטי של הציונות הדתית. הדיון הערכי שהתקיים בבחירות הקודמות על שילוב 'כהניסטים' 'קיצוניים' ברשימת הממלכתיים לא רלוונטי יותר ואיתמר בן גביר הוא חלק מהמגזר הדתי הלאומי. אחד כינה זאת "מדרון חלקלק" אני מכנה זאת "ניצול הזדמנויות".

מה הקשר בין 'ישי ריבו' ל'ימי בנימין'?

תרשו לי להסיר ל- 50 מילה את כובע הפרשנית הפוליטית לטובת מבקרת קולנוע ומבקרת מוזיקה. שני דיונים תרבותיים התרחשו השבוע, האחד מוסיקלי נגד או בעד השירים של ישי ריבו והתרבות היהודית שהוא מביא עימו והאחר טלוויזיוני של עמית סגל והוויכוח על הסידרה בה הוצג ראש הממשלה נתניהו.

זה קצת מוזר להשוות בין שני אנשים מתחומים כל כך שונים ומרוחקים בגיל, בתחומי החיים ובעיסוק. אבל ההקבלה לא עליהם אלא על ההתנגדות והיצרים שהם מעוררים, כששני דיונים במרחב הציבורי הצליחו לערער את האליטות מצד אחד עם המוסיקה הנפלאה והמחברת של ריבו שהוצא מהקונטקסט של הגישור ומצד שני ימי בנימין, מסמך ארכיוני מרתק שהדגיש את העימות החריף בין מה שסימל נתניהו והערעור שהביא למדינה. שתי דמויות פנומנליות שהצליחו להדיח אליטות ותיקות.

הטור התפרסם לראשונה בעיתון 'יום ליום'.