נועה ירון משתפת בפוסט אישי וגלוי על הקושי בתהליך שהיא עוברת אחרי הגירושים מיובל דיין.

בפוסט כתבה נועה: "אחות קטנה, אחות שלו, אחות שלנו, מה נעשה איתך?, מה נעשה, תגידי לנו? הסיפור שלך, ידוע הסיפור שלך מוכר, הוא עתיק כמו השמיים, ועמוק כמו המדבר, הוא יקח אותך למים, ינצח את ההר, מה נעשה איתך אחות שלנו? ביום שידובר"

"בחרתי לי שוב מלך"

נועה שיתפה את התהליך שעברה בעקבות הסדרה "יס מן", עם חנוך דאום. "דברים טובים קורים כשאומרים כן. כן לחנוך דאום, או לכל קול שאתם תבחרו בו, בין פנימי, ובין חיצוני. להגיד כן זה לא בהכרח להרוס ולנתץ. לפעמים זה פשוט לבחור מחדש בחירה אמיתית. לבחור את הכבלים שאנחנו מושיטים ידיים אל האזיקים שלהם, וכובלים את עצמנו אליהם שוב ושוב, יום יום, שנים, כאילו אנחנו רק קורבנות של נסיבות.

לפעמים זה לאזוק את עצמנו מחדש. והפעם לעשות זאת מבחירה. ממקום של עוצמה. לא כקורבנות של אף שיטה. לא מפחד של מה יגידו ומה יחשבו. לא כי השכנים. לא כי הילדים. לא כי הבעל. לא כי ההורים. לא כי לא נעים. אלא כי כך בחרתי. אני מודה על הזכות לבחור, מודה על המסע, ומאמצת חזק את התובנות שלו. קמה כל בוקר, לובשת כיסוי ראש, למרות שלא קל לי, מחייכת למראה ויודעת, שלא חשוב מה יקרה הלאה, היום, אני, נועה בת רות, בחרתי לי שוב מלך. מלך גדול. גיבור. נורא. מלך רחמן וסובלן. מלך שהוא מעל כל פוליטיקה מגזרית. מלך שלא זקוק לועדה רוחנית. מלך שאוהב אותי באמת. למרות מה שאני, ולא בזכות מי שאני. מלך שיש לו אינסוף סבלנות לתהליכים שאני עוברת. הוא לא נבהל. הוא לא צועק גיוואלד. הוא לא מתגדל על חשבוני. הוא לא דן אותי דין שדה. הספקות שלי לא מאיימות עליו. הוא לא קצר בזמן. הוא לא בהול לפזר אבקת סוכר מעל העוגה המוכנה. העוגה בתנור והוא יודע שהיא צריכה זמן. הוא יודע שאנחנו צריכים זמן. וכוח. ואומץ. ושק של דמעות. ומזוודה של אכזבות. והמון רמזים ועזרה ממנו, רק כדי סתם לקום בוקר אחרי בוקר, ולא להתיאש מעצמנו. אז יאללה מספיק. בואו נידמה לבוראנו. בואו לא ניפול לזיקנה וליאוש. בואו לא נצקצק יותר מידי. בואו נודה באמת. בואו לא ניתן לאמת הזאת לשבור אותנו. בואו נראה בעצמנו טוב. בואו נחוס על עצמנו. על ילדינו. על החברה שבה אנחנו חיים. בואו. כן?"