דעה: ממשלה בלי חרדים? כבר היינו בסרט הרע הזה

אחרי הבחירות של שנת תשס"ג, כאשר אריאל שרון הרכיב את ממשלתו השנייה, הייתה זו ממשלה בלי חרדים. השתתפו בה הליכוד, "שינוי" של טומי לפיד, והמפד"ל בראשות אפי איתם. אח"כ הצטרפו לממשלה גם האיחוד הלאומי.

אחד התנאים שהציב טומי לפיד היה "ממשלה ללא חרדים". לא הייתה כל בעיה להחליף את "שינוי" במפלגות החרדיות. ליהדות התורה ולש"ס יחס היו יותר מנדטים מאשר ל"שינוי". אך המפד"ל הסכימה להחרמת החרדים. היו גם תחושות אצל חלק מאנשיה, ש"מגיע להם". "הם לא ציונים, לא אומרים הלל ביום העצמאות, לא משרתים בצבא, ובכלל… הם לבושי שחורים ולא משתלבים בחברה הישראלית. אז מגיע להם שלא ירצו אותם."

ואכן, ממשלה זו הייתה רעה לציבור החרדי, ולכלל שירותי הדת בישראל:  על פי דרישת "שינוי" ובהסכמת ראשי המפד"ל, משרד הדתות פורק ("מאחז" של ש"ס), ולא הוקם לו תחליף (בל נשכח, משרד הדתות זה מבט "סקטוריאלי". העדר תחליף זה "מבט כלל ישראלי").

התוצאה: רבים מבין משמשי הקודש במדינת ישראל (רבנים, בלניות, אחראי עירובין וכו'), לא קבלו את משכורתם במשך חודשים ארוכים. הוקמו מערכי גיור, שהיו שנויים במחלוקת בין תלמידי החכמים,  תחת כותרת של "תוכנית ליבה" נפגע קשות תקצוב החינוך החרדי,  קצבאות הילדים קוצצו בצורה דרסטית. ("למה שהמדינה תממן את הילדים שלא ישרתו בצבא? שההורים שלהם ילכו לעבוד!")

נתק חרדי – דתי

התוצאה לא אחרה לבוא. הציבור החרדי, ראה במהלך זה "גט" שהמפד"ל נותנת לו, כביכול גם היא "רוכבת על הגל" של "שנאת עם הארץ לתלמיד חכם". כאב את מצוקתו. אך מצא גם הוא את המקום "להשיב למפד"ל כגמולה" (סליחה על הביטוי!). כעבור זמן לא רב, גם הוא נקט בדרך של התעלמות ממצוקה.

כעבור שנתיים, אותה ממשלה שהתנתקה מתורת ישראל, התנתקה גם מארץ ישראל. (כן! הם לא שילמו "שכר סופרים" לכל משמשי הקודש במדינה. כי הם "חרדים… שהלכו לעבוד…")

בשנת תשס"ד העלה ראש הממשלה דאז – אריאל שרון את תוכנית ההינתקות, ובצע אותה בקיץ תשס"ה. תוכנית איומה זו, החריבה את ארץ ישראל, פגעה קשות במשפחות רבות, ואין כאן המקום להאריך כמה איסורים יש בה וכמה נזק היא גרמה לכלל ישראל ולאנשים פרטיים.

באותה תקופה הציבור הדתי לאומי הרגיש נרדף. טובי אנשינו מגורשים מביתם, מאבדים את מקור פרנסתם, הופכים לשבר כלי, וכציבור אנו נדחקים לפינה של חסרי זכויות אנוש בסיסיות. באנו אז בקריאה לאחינו החרדים שיעזרו לנו במצוקתנו – מצוקה שהוטלה עלינו ע"י שותפנו עד לרגע זה – הליכוד בראשות שרון בתמיכה נלהבת של "שינוי". קריאה שנותרה ללא מענה התואם את מלא ציפיותנו.

נכון, יהדות התורה וש"ס הצביעו נגד ההינתקות. נכון, היה בהם הרבה רחמים אנושיים כלפי המגורשים. אך בשעת מבחן, כאשר הייתה באפשרות יהדות התורה להיכנס לקואליציה, ובתמורה לתקן כלכלית את הנזקים שאותה ממשלה גרמה לה בשנתיים הקודמות (בהסכמת המפד"ל), הם עשו זאת, ובכך אפשרו לממשלת שרון להתקיים, וההינתקות בוצעה.

עד היום, רבים מאיתנו זועקים מרה (ובצדק!), ש"בתמורה ל290 מליון ש"ח, יהדות התורה אפשרה את ההינתקות". אין אני בא להצדיק את המעשה, בעיני הוא פשע. אך צריך לזכור מהיכן הכל התחיל. מי שנהנה "להיות בקונצנזוס המשותף של דחיקת החרדים", שלא יתפלא שאח"כ הם אינם עומדים לצידו בעת צרתו.

מי שחושב, שביהירות מתנשאת הוא יסתכל על חרדים מ"למעלה", ו"יחנך אותם" כיצד משתלבים בחברה הישראלית, שלא יתפלא שאותה חברה ישראלית תדחה גם אותו, והוא ישאר בודד.

אנו צריכים להחליט. אם אנו רואים בהם שותפים לדרך במאבק העקרוני מול השמאל על דמותה של מדינת ישראל, אזי אסור לנו לאפשר שידחקו אותם, ועלינו לעזור להם בדברים שחשובים להם, גם אם אנו סוברים אחרת.

אך אם נחייך לאידם ונתכבד בקלונם, אזי בסופו של דבר זה יחזור לנו כבומרנג, ואת המחיר נשלם כולנו.

לא להרחיק את החרדים

לאחרונה נשמעים קולות דומים בציבור שלנו אודות "ממשלה בלי ש"ס".

דוגמא לדבר התפרסמה אודות דיון שנעשה בבית הספר "בן גוריון" בנס ציונה. שם בפני הציבור, אורי אורבך וציפי חוטובלי התווכחו והעלו רעיונות כיצד הדרך הטובה ביותר להיפטר מש"ס. נציגתנו זו בליכוד הגדילה לעשות באומרה "אל תתנו כוח לש"ס. כל פעם שהשותפות הקואליציונית כוללת מפלגות חרדיות, בסופו של יום זה פוגע"

התוצאה לא אחרה לבוא: מזכיר מועצת החכמים של ש"ס הודיע, שהוא מעדיף ממשלה בראשות העבודה מאשר בראשות הליכוד. ובל נשכח, הם עשו זאת באוסלו (כאשר לא הייתה אפשרות להקמת ממשלת ימין), ואם נדחוק אותם לפינה, הם עלולים לעשות זאת שוב (גם כאשר יש אפשרות לממשלת ימין). אז אנחנו נמשיך לריב, נתרחק מש"ס ונרחיק אותה מאיתנו. והתוצאה תהיה שכולנו נפסיד.

לחבק את ש"ס מימין

אנו חולקים על אחינו החרדים בכמה עניינים, וביניהם עניין השירות הצבאי, אך צריך לדעת שעבורם זה "גזירה נגד עולם התורה". (דרך אגב, האם אי פעם באמת שמענו את דעתם? האם באמת אין להם טענות אמיתיות שצריכות מענה אמיתי? דוגמא פשוטה היא עניין הצניעות בצבא. ואזכיר, שאת ה"נח"ל החרדי", לא אנו הקמנו אלא הם)

אם לא נדע לעמוד לצידם בסוגיא זו ובסוגיות נוספות שחשובות להם, הם גם לא יעמדו לצידנו בסוגיות שחשובות לנו. אחוה אמיתית היא עם מי שסובר אחרת מאיתנו. אנו נסייע לו במה שחשוב לו, והם יסייעו לנו במה שחשוב לנו.

המשותף ביניינו לבין ש"ס, גדול מהמשותף עם מפלגות חילוניות. גם ש"ס וגם אנחנו רוצים לעשות רצון ה', ומחוייבים למה שכתוב בתורה ולשמירת מצוות. יש לנו ויכוח כיצד ליישם את התורה במציאות המורכבת של ימינו, אך זהו ויכוח " תורני פנימי", לעומת הויכוח עם המפלגות החילוניות, ששם הבסיס המשותף הרבה יותר מעורער.

גם בעניין ארץ ישראל, ש"ס הרבה יותר נוטה לימין מאשר לשמאל. נכון, זו לא הנקודה המרכזית שלה. נכון, היא סוברת אחרת מאיתנו בעניין מרכזיותה של ארץ ישראל. נכון, באופן עקרוני היא מוכנה ל"פשרות" למען השלום. אך גם הליכוד (שאותו אנו מקבלים כשותף לקואליציה…) בעמדה דומה, ואף שמאלה ממנה. הליכוד הרי הוביל ויתורים רבים למען "שלום" מדומה או אמיתי, ואף יזם נסיגה, חורבן וגירוש בחבל קטיף ובצפון השומרון.

תפקידנו הוא לחבק את ש"ס בימין, ולא לדחוף אותה לזרועות השמאל. נזכור, שאם נדחוף לממשלה בלי החרדים, בסופו של דבר זה יוביל לממשלה בלי כיפות סרוגות.

==

הרב מאיר גולדמינץ הוא בוגר ישיבת הר המור, תושב חרשה, חבר מועצת יש"ע המתחדשת, וראש ישיבת חוות גלעד.