זו היתה הפעם הראשונה שלי בטירוף בלאק פריידיי. אני ואשתי, צעירים בני 27 בשליחות בני עקיבא עולמי, מכון עמיאל והסוכנות היהודית, אכלנו סעודת חג ההודיה עם גבירי הקהילה, ואחר כך יצאנו איתם לסיבוב בחנויות הגדולות כדי להכיר את "בלאק פריידיי". מעולם לא שמעתי את המושג קודם לכן, ומודה שזה היה נשמע לי קצת מפחיד. שום דבר לא הכין אותי למה שחוויתי בחנויות. תורים ארוכים השתרכו מהכניסה, דרך מגרשי החנייה, ולפעמים אפילו ברחוב עצמו. עשרות, אם לא מאות אנשים עטופים בלבוש חם בקור המקפיא של קליבלנד בסוף נובמבר, שהיו מוכנים לחכות שעות רק כדי להיות הראשונים שנכנסים פנימה.
בלאק פריידי, יום שישי השחור, נמשך כמובן עד סאנדיי, יום ראשון, ולמחרת גיליתי עוד יום נהדר – סייבר מאנדיי Cyber Monday. זהו יום ההמשך לבלאק פריידיי, אך בעוד החנויות חוגגות בסופ"ש, הרשת ממשיכה לחגוג ביום שני. אחוז ההנחות היה באמת הזוי. בידורית עומדת בגובה מטר עלתה 49 דולר. מצלמה מקצועית עלתה 119 דולר. מי ידע.
אך ביום שלישי בבוקר התעוררתי למבצעים קצת שונים. אימיילים מארבע עמותות שונות בישרו לי שכדאי לי לתרום דווקא אליהם, פייסבוק שאל אותי לאיזו צדקה נתתי היום, וחבריי פירסמו גיוס-תרומות עצמאי עבור ארגונים שקרובים לליבם. מודה על האמת, קצת התביישתי. יעקב אבינו התחייב לתרום מעשר מכל מה שיהיה לו כשברח מפני עשיו אחיו, ואני לא חשבתי לתרום כלום מכל הקניות שעשיתי, קל וחומר סכום שווה כסף לצדקה. אבל מסתבר שאפילו העם האמריקאי קיבל נקיפות מצפון על כמויות הכסף האינסופיות שיצאו על קניות במהלך סוף השבוע, ויצר יום צדקה – הגיבינג טיוזדיי Giving Tuesday. היה משהו מעודד בידיעה שבאמת לא נעים לאנשים להוציא את כל הכסף הזה מבלי לתרום אפילו סנט אחד, ועוד יותר מעודד בכמות הצדקה שנאספה עד היום – מעל מיליארד דולר ברחבי העולם.
מדהים שהטרנד שהגיע לישראל, הכולל מותגים אמריקאיים, מונחים אמריקאיים שהשתרשו בעברית, תרבות קניות אמריקאית, ואפילו ימי שיא אמריקאיים כגון ולנטיין או בלאק פריידי, נשאר כמעט אך ורק ברובד המסחרי שלו. איפה תרבות הצדקה האמריקאית? איפה תרבות החופש והפנאי המשפחתית (סאנדיי)? איפה התרבות הקהילתית הכל-כך מפותחת?
מבלי משים, נתנו למגזר העסקי עתיר המשאבים לצייר לנו את אמריקה בצבעים המתאימים לו, עד כדי כך שאנו תופסים אמריקאים אוטומטית כבעלי הון ואת הקשר איתם ככספומט כפוטנציה.
אמריקה, חברתנו הדמוקרטית הגדולה בעולם, המדינה בה מתגוררת תפוצת היהודים הגדולה בעולם מחוץ לישראל ומהווה בית לעולם תורה עשיר ומשגשג, היא הרבה יותר מסניף בנק. אנחנו צריכים אנשים שידעו להביא את הפן הקהילתי, החינוכי, החברתי והתרבותי הזה לישראלים ולהעשיר אותנו בכל הדברים המדהימים שקורים מעבר לים.
אנחנו זקוקים לאנשים בעלי חזון והיכרות עם העולם האמיתי שמעבר לים שיוכלו לצייר לנו תדמית חדשה ליהודי האמריקאי, שתהיה כנראה שונה מאוד ממה שרובנו מכירים. עד שזה יקרה, כנראה שנישאר עם בור גדול בכיס, ובור גדול יותר בתודעה.
נתנאל אפק, מנכ"ל החוויה היזרעאלית, בוגר מכון מנדל ויזם חברתי בתחום יהדות התפוצות וקליטת עלייה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
