אשת התקשורת סיון רהב מאיר התייחסה בטור השבועי שלה לפרשת ביטול מופע ההתרמה של ארגון החסד "עזרא למרפא" של הרב אלימלך פירר: "בעקבות הסערה השבוע, צריך לשאול האם החילונים מוכנים להכיר בכך שיש אורח חיים דתי ולכבדו, או שכולם חייבים לעבור חינוך מחדש ומייד".

על התגייסות עם-ישראל לקמפיין התרומות של הרב פירר: " פתאום אומנים התנדבו להופיע, פתאום הציבור החל לתרום כסף מיוזמתו, פתאום פורסמו פוסטים שהביעו חרטה, פתאום קלטנו מה עשינו ולאן המאבקים האלה מובילים אותנו"

שעות אחרונות | הפלנתרופ אהרון פרנקל התגייס וכל שקל שיתרם מעכשיו יוכפל על ידו פי שניים | לתרומה לחצו כאן >>

בפוסט בפייסבוק שלה, כתב רהב-מאיר:

"הרב פירר. מצוות רבות קיים הרב פירר בחייו, אך נראה שכעת נפלה בחלקו מצווה נדירה: אולי בזכותו ייעצר המדרון החלקלק, והטירלול שהשתלט על השיח הציבורי ייפסק. השבוע באמת הגענו לקצה. הרי הוא עורך אירועים כאלה כבר שנים, גם בשנה שעברה, גם בהנחיית יאיר לפיד עצמו. מה נשתנה? איך השתלטה עלינו כזו ליברליות קנאית?

העובדה העצובה שהמופע בוטל לבסוף, בתום שבוע של שיימינג נגד הארגון של האיש היקר הזה, גרמה לרבים לחשב מסלול מחדש. פתאום אומנים התנדבו להופיע, פתאום הציבור החל לתרום כסף מיוזמתו, פתאום פורסמו פוסטים שהביעו חרטה, פתאום קלטנו מה עשינו ולאן המאבקים האלה מובילים אותנו: זה הרי התחיל במלחמה נגד אירוע חב"די במקום ציבורי גדול כמו כיכר רבין ("לא ניתן לכם לשים שם מחיצה!"), המשיך לאירוע קטן שמיועד לציבור החרדי בלבד בעפולה ("לא נרשה לכם הפרדה!") ונמשך כעת באירוע שלא קשור כלל לכספי ציבור. להיפך, זה מופע התרמה פרטי.

שנים אנחנו שומעים על כך שהדתיים צריכים להכיר בכך שיש אורח חיים חילוני, ולכבדו. זה נכון. בעקבות הסערה השבוע, צריך לשאול האם החילונים מוכנים להכיר בכך שיש אורח חיים דתי ולכבדו, או שכולם חייבים לעבור חינוך מחדש ומייד. זו לא גחמה של כמה שוביניסטיים מיושנים שאם רק נצרח עליהם הם יתקדמו סוף סוף לשנת 2019. זו תפיסת עולם שיש רבים שנאמנים לה. זו לא איזו תקלה או מעידה חד פעמית של הרב פירר. זו אמונתו. על הצד הדתי, מנגד, להתחיל להסביר את עצמו. לנמק, לבאר, לחנך.

פעם אחר פעם בוויכוחים האלה אנחנו לא מדברים על המהות. מתווכחים על השבת בלי לדבר על מהי השבת. מתקוטטים על גיור בלי להסביר בכלל מהו. והשבוע רבים על צניעות בלי להגיד בכלל מה המטרה. ההלכה הרי לא חפצה בהשפלה, הדרה או הקטנה. ההלכה בתחום הזה היא ניסיון לפרמט אחרת את הנושא שהתרבות המערבית נכשלה בו – יחסים מכבדים בין המינים. מה קדוש ויקר כל כך ביחסים האלה, איך צריך לנסות לשמור עליהם, מה רמת הגבולות והזהירות של כל אחת ואחד, למה בתחום הרגיש הזה לא רק מעשים הם אסורים, ואיך כל זה לא סותר קידום של נשים לעמדות בכירות, להשפעה, להגשמה. מסובך? נכון. הרבה יותר קל להיות פופוליסט ושטחי.

זה לא ייגמר אם לא נדבר, בכנות: מה הברכה והחשיבות שיש בתנועה הפמיניסטית, ומה התקלקל? (בעיני אנחנו מגיעים למחוזות מגוחכים כשמכריחים חסיד בעלז להזמין זמרות לאירוע שלו. יש מאבקים נשיים חשובים באמת שלא זוכים לפרומיל תשומת לב). ומנגד, האם חרדים הם אלה שצריכים בכלל להפיק, בכללים שלהם, אירוע מוזיקלי חילוני כזה, לסיכום 50 שנות קריירה של שלמה ארצי? (בעיני צריך היה לחשוב מראש על הניראות). למה עוסקים באובססיה רק בצד השמרני ולא בצד הליברלי, כלומר בתרבות הריאליטי והבידור סביבנו שמלאה יותר ויותר בהחפצה בוטה? ובגדול, האם אנחנו רק רוצים למחוק את האחר, או להפנים שלמגזרים השונים בקרבנו יש תפיסת עולם, ואי אפשר לבטל אותה?

שתי מילים הדהדו לי בראש השבוע: "רפואה שלמה". המשפט שנשמע פעמים רבות כל כך סביב פועלו של הרב פירר, מתאים גם כאן. משהו חולה בשיח שלנו. הסימפטומים הם התנשאות הדדית, הלבנת פנים, חוסר היכרות, בוז לכל מי שלא חושב כמוני. אנחנו זקוקים לרפואה שלמה. אולי צריך להתייעץ עם הרב פירר".

שעות אחרונות | הפלנתרופ אהרון פרנקל התגייס וכל שקל שיתרם מעכשיו יוכפל על ידו פי שניים | לתרומה לחצו כאן >>