קבוצת חיילים דתיים אתמול לרב הצבאי הראשי דרך אמצעי התקשורת והודיעה לו שהיא לא סומכת על תעודת הכשרות שהוא מעניק לכפרי הנופש (ושעליה חתום ראש מחלקת כשרות ברבנות). זאת, כיוון שעל אף שהרבצ"ר העומד מאחורי תעודת הכשרות הוא הקובע את מדיניות הכשרות והוא המפקח על משגיחי הכשרות, המשגיחים עצמם שייכים לארגון הכשרות של צוהר. אחד החותמים על הפניה התקשורתית הסביר ש'הם לא סומכים על יראת השמים של משגיחי הכשרות של צוהר'.

כאב גדול חשתי לנוכח מכתב זה שאני בטוח שכל החותמים בו כוונתם אך ורק לשם שמים ולהגדלת כבוד התורה. לימדונו רבותינו שהדרך לחורבן רצופה בכוונות טובות ובכוונות לשם שמים. וכך אמר הנצי"ב: "בחרבן בית שני… שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה… מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז … לכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית… שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ." (הקדמת הנצי"ב, בראשית).

כלום מכירים אותם חיילים את משגיחי הכשרות של צוהר ויודעים שלא ניתן לסמוך על יראת השמים שלהם? מאיפה הגיעה עזות המצח להכפיש בריש גלי ומול כל עדת ישראל את המשגיחים ולטעון שהם אינם יראי שמים? על איסור הוצאת שם רע שמעו אותם חיילים? כשחבורת ה'יאיר נהוראים' מכפישים לשווא את אנשי המכינות זה חמור מאוד ואנו מוחים על כך מעל כל במה, אבל כשזה 'לשם שמים' אז מותר להכפיש לטנף ולהסית? כבר לימדנו הנצי"ב שכשמניפים את דגל ה'לשם שמים' הותרה הרצועה, והותרו איסורי התורה.

ישנה מחלוקת גדולה סביב היתר הכשרות של 'צוהר'. רבנים גדולים כמו הרב יעקב אריאל שליט"א פסקו שאין לאכול מהכשרות שלהם, וזאת כיוון שארגון הכשרות הזה מתחרה ופוגע ברבנות הראשית. זאת מחלוקת עניינית ולא אישית שאינה מתיימרת חלילה לטעון דבר על יראת השמים של משגיחי הכשרות של צוהר, אלא יוצאת בצורה תקיפה כנגד התחרות ברבנות הראשית.

לו היו מסתפקים אותם חיילים יקרים (שכאמור אני משוכנע שכוונתם טובה) בלהכפיש את משגיחי הכשרות של 'צוהר' דיינו. למרבה הצער והתדהמה בשם ההגנה על הממלכתיות של הרבנות הראשית בחרו אותם חיילים צעירים לרמוס ולדרוך בחוצפה שקשה להגזים בחומרתה את המעמד הממלכתי של הרב הצבאי הראשי. הם מודיעים קבל עם ועולם שהם לא מכבדים את תעודת הכשרות של הרב הצבאי הראשי. הם מודיעים לרמטכ"ל שאין להם שום אמון בתעודת כשרות שחתם עליה ראש מחלקת הכשרות של הרבנות הצבאית.

בשם ההגנה על הארגון והכשרות של הרבנות הראשית הם מחקו את מעמדה של הרבנות הצבאית הראשית, אותה רבנות שדואגת להם יום יום לכל צרכיהם ושחייליה ורבניה עושים יומם וליל כדי לספק להם את כל הדרוש, את אותה רבנות צבאית ממלכתית שכל כך חשוב לשמור על מעמדה ומקומה ושכל כך הרבה ארגונים חילונים מנסים להצר את צעדיה, את אותה רבנות צבאית ראשית מחקו החיילים הצעירים הללו.

יראת השמים של יונה מצגר שכיהן כרב ראשי והואשם במרמה ובפלילים הייתה מקובלת על אותם חיילים ובשם כבוד הרבנות הראשית הממלכתית הם היו מוכנים לאכול מתעודות הכשרות שעליהם היה חתום יונה מצגר, את תעודת הכשרות של הרב אייל קרים שליט"א שאיש אינו חולק על יושרו, גדלותו בתורה, ומסירות נפשו האין סופית למען התורה עליה הם מצפצפים. בשם הממלכתיות הם מוכנים לסמוך על הרבנות הראשית תמיד ובכל תנאי, את הממלכתיות של הרבנות הצבאית לעומת זאת הם מועכים בהזדמנות הראשונה. הגיון מוזר משהו. אולי כדאי לבחור רב חרדי לכהונת הרב הצבאי הראשי ואז הם יתחילו להתייחס גם אליו בצורה ממלכתית. מי יודע?