פמיניזם דתי דור 2.0

בשבת סוכות פורסמה חוברת שיזם ארגון קולך, תחת השם 'פמיניזם דתי כתיקון עולם', ובה הציגה טו"ר רבקה לוביץ, בצורה בהירה ומשכנעת, את דרכו של הפמיניזם הדתי. אף שהחוברת נועדה 'להכיר לקוראים, על קצה המזלג, את תפיסת עולמנו ועשייתנו' (מדברי הפתיחה שצורפו לחוברת), נראה לי כי יש בה חידוש משמעותי בכל הנוגע לדרכו של הפמיניזם הדתי בישראל.

להורדת החוברת של 'קולך' – לחצו כאן

בראשית דרכו התאפיין הפמיניזם הדתי בהכרה, ואף בהנכחה של המתח הקיים בין התודעה הפמיניסטית לתודעה האורתודוקסית-מסורתית. כך למשל כתבה פרופ' חנה קהת, מייסדת 'קולך', בספרה 'פמיניזם ויהדות':

הפמיניסטית הדתית נקרעת בין שאלות תיאולוגיות נוקבות וביקורת דתית וחברתית לבין התמימות הראשונה והנאמנות לעבר. חייה […] נקלעים לעין הסערה, למערבולת אידיאולוגית ולמסע נפשי מורכב ומיוסר. מול המודעות הפמיניסטית וערכי ההומניזם והשוויון ניצבים מסורת אנדרוגינית, הלכה פטריאכלית, ומבנה חברתי פטרנליסטי שלעיתים גובל גם בשוביניזם של ממש (עמ' 7-8).

דברים דומים מצויים בספרים ובמאמרים הרבים שכתבו מובילות הפמיניזם הדתי בישראל. אף כי מטרתן הייתה להפיג מתח זה וליצור הרמוניה בין הפמיניזם והדת, לפחות בתחילת הדרך המתח היה מורגש היטב, בהגות ובמעשה.

לא עוד פמיניזם דתי אשר רואה את עצמו כאחיו הקטן של הפמיניזם הכללי

כבן למשפחה דתית-פמיניסטית אני יכול להעיד על עצמי ועל חבריי, כי גדלנו בתחושה אפולוגטית, שיש פגם חמור במידת הפמיניסטיות שלנו; חשבנו שהאורתודוקסיות שלנו מונעת מאתנו לממש במלואה את תפיסתנו הפמיניסטית.

לפיכך שמחתי לחוש ברוח החדשה הנושבת מהחוברת, רוח רעננה ועצמאית, בטוחה בעצמה ונטולת אפולוגטיות. לא עוד ניסיון להצדיק ולהוכיח את מידת המחויבות הדתית אלא תפיסה עצמית של מי שמממשות בדרכן את עבודת ה'; ולא עוד פמיניזם דתי אשר רואה את עצמו כאחיו הקטן של הפמיניזם הכללי, אלא זרם הרואה בשילוב העולמות שממנו הוא יונק דבר מבורך, המאתגר הן את האורתודוקסיה והן את הפמיניזם הכללי. כפי שנכתב בחוברת: 'הפמיניזם הדתי שואב השראה מן הפמיניזם הכללי אך עומד בפני עצמו ונשען על ערכים של תורה ואמונה'. במילים אחרות, הפמיניזם הדתי העכשווי אינו מתבטל מול הדתיות השמרנית מחד ומול הפמיניזם הכללי מאידך. כחלק מכך, הפמיניזם הדתי אף חושף ומתמודד עם אתגרים אשר הפמיניזם הכללי מתקשה לעמוד מולם.

כך למשל נכתב בחוברת: 'כפמיניסטיות דתיות אנו דוחות כל החפצה של גוף האישה – הן את ערטולה בראש חוצות והן את כיסויה המוגזם'. ביקורת כפולה זו בנושא הצניעות ממחישה בצורה מדויקת שהפמיניזם הדתי, לצד ביקורתו על גישות שמרניות-אורתודוקסיות, יכול וצריך לבקר בעוצמה לא פחותה, גם בעיות בחברה הכללית, אשר הפמיניזם החילוני אינו מצליח להתמודד עמן ולעתים קרובות אף מעודד אותן.

הזרם הפמיניסטי התוסס ביותר בישראל

נדמה כי הפמיניזם הדתי כיום הוא הזרם הפמיניסטי התוסס ביותר בישראל. זהו פמיניזם חי ובועט ולדעתי אף הצודק ביותר מכל התנועות הפמיניסטיות בישראל, בעיקר משום שהמונחים שלו אינם רק 'שחרור' ו'שוויון' אלא גם 'טהרה', 'צניעות', 'ענווה', 'רצון ה", 'משפחה', וכיוצא בזה. בכך הוא לא חותר רק לפרק מוסדות ומנהגים אלא גם שואף לבנות ולהעצים את המשפחה, הקהילה והממסד הדתי, באופן הנותן מקום ותפקיד בעל משמעות לכל השותפים בהם. במילים אחרות, הפמיניזם הדתי לא רק 'סר מרע' אלא גם 'עושה טוב', ובכך הוא מצליח לעמוד באתגר המשמעותי ביותר הניצב בפני הפמיניזם החילוני בימינו על גווניו השונים: עיצוב אורח חיים פמיניסטי שיש בו משפחתיות, זהות ומשמעות.

כברת דרך ארוכה צריך עוד הפמיניזם הדתי בישראל לעבור, ויעדיו מתוארים היטב בחוברת. נחוץ תיקון עמוק ביחס לנשים ולקבוצות מודרות בחברה, כמו הלהט"בים הדתיים, בטיפול בבעיות של מסורבות גט ועגונות; בחינוך למיניות; ובשיפור מקומן של נשים בבית הכנסת ובריטואל הדתי.

אך השינוי בנימת הטון העולה מן החוברת, הוא בפני עצמו אבן דרך חשובה גם באספקטים אלו, כיוון שהוא מצביע על האופן שבו תופס עצמו הפמיניזם הדתי היום, כזרם העומד בפני עצמו, בטוח בדרכו, נחוש בתביעותיו, זרם שאינו צריך לתת דין וחשבון לזרמים דתיים אחרים מזה ולתפיסות פמיניסטיות מזה. בטוחני כי שינוי זה יאפשר לו להתמודד עם יתר האתגרים הניצבים בפניו בקלות, בכנות ובאומץ.

==

נועם אורן הוא מסטארנט למחשבת ישראל ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.