רגע לפני יום כיפור, קבלו: 'סדר וידוי לתלמיד'

"אשמנו, בזבזנו, דיברנו, העתקנו, חירטטנו,סימסנו, גיגלנו (עשינו גוגל במקום לכתוב בעצמנו)" רגע לפני שנכנס יום הדין דורון בלוך מנסח את סדר הווידוי לחובש ספסל הלימודים

רגע לפני יום כיפור, קבלו: 'סדר וידוי לתלמיד'
  אילוסטרציה (צילום: שלומי כהן/ פלאש 90)

רגע לפני יום כיפור, זה הזמן עבור התלמידים לעשות חשבון נפש ווידוי על התנהלותנו כתלמידים במשך כל השנה.

אשמנו– אחת המיומנויות שרוכשים עם השנים בבית הספר, זו היכולת להאשים את כל העולם, למה לא הכנו שיעורי בית, למה החסרנו שיעור, ולמה הגענו מאוחר. אבל הגיע הזמן שנתוודא, בסופו של דבר, אנחנו אשמים.

בזבזנו– את הזמן, ישבנו למי המקום ללמוד, בזבזנו סתם דפים שלא באמת היינו צריכים להדפיס, ולקחנו יותר אוכל ממה שהיינו צריכים.

גיגלנו– עשינו גוגל, על הכל, תירגמנו את הטקסט באנגלית עם המצלמה, והוצאנו מגוגל מאמרים וחומרים לעבודות הגשה במקום לכתוב בעצמנו.

דיברנו– בשיעורים. לא הוא דיבר איתנו ולא רק הסברנו לו. פשוט דיברנו.

העתקנו– סיכומים מחברים, טקסטים מהאינטרנט או תשובות מטיקטק, במקום לכתוב בעצמנו.

עוד באותו נושא

לייב בסרוגים: יוני גנוט ואילן דמרי בביצוע מיוחד לכיפור

ויתרנו– לעצמנו, עשינו לעצמנו הנחות ולא השתדלנו יותר.

זלזלנו– בחשיבות של מבחן או שיעור מסויים, והחלטנו לוותר עליו. זלזלנו במורים ורבנים.

חירטטנו– במבחנים, בעבודות, את המורים, ובעיקר את עצמנו. גם אם זה הצליח להחזיק אותנו עד המקרה הבא, עמוק בפנים אנחנו יודעים שלא ככה צריך להתנהל.

טבענו–  בתוך טירוף הלימודים והמרדף אחרי המבחנים. ושכחנו להסתכל קצת מחוץ למסגרת על העולם והאנשים הסובבים אותנו.

ישבנו– בלי לעשות כלום. ימים שלמים העברנו רק בלהעביר את השעות בישיבה ובהייה, עם מקסימום פעולה של העברת המבט לשעון.

כתבנו בעיפרון– לא משנה כמה ניסיון יש לנו עם עיפרון שנמחק, וכמה פעמים התבקשנו לכתוב רק בעט. עדיין לא נפטרנו מההרגל הישן הזה.

לא תכננו– את לוח הזמנים שלנו כמו שצריך, ואת הזמן שהיינו צריכים להקדיש ללימודים.

מיקודית– שמנו עליה את מבטחנו, ולא למדנו כל השנה מתוך אמונה שכמה שעות איתה יסדרו אותנו.

נרדמנו– בשיעורים, בבקרים, בזמן שהיה צריך להגיש עבודות, נרדמנו במובן המילולי וגם המטאפורי, והתעוררנו יום לפני מועד ההגשה.

סימסנו– בשיעורים בתפילות ובשיחות, ואמרנו לעצמנו שזה לא באמת לדבר וזאת רק הודעה דחופה.

עשינו כאילו– אנחנו שולטים בחומר , כאילו אנחנו מקשיבים, וכאילו אנחנו יודעים במה מדובר ומה אנחנו עושים. שבפועל אין לנו מושג מה רוצים ממנו ועדיין ניסינו להבין מה אנחנו עושים פה ואיך הגענו לכאן.

פיספסנו – הזדמנויות לקחת על עצמנו דברים חדשים ולפתח את עצמנו. העדפנו להישאר במסגרת המוכרת והנוחה ולא לאתגר את עצמנו בדברים חדשים.

ציפינו ליותר– מעצמנו, מציונים, ולא הסתפקנו במה שיש לנו, ולא קיבלנו את עצמנו כמו שאנחנו. או להיפך, ציפינו מעצמנו לפחות ממה שאנחנו יכולים.

קבענו וביטלנו– יציאות עם חברים. קבענו יום לפני עם חברים לצאת לכדורגל או לאכול וביטלנו חצי שעה לפני, וככה השארנו אותם בלי היציאה ובלי שאר התוכניות שביטלו בשבילנו.

ראינו והתעלמנו– מהחבר שיושב בשקט שם בצד והיה צריך אותנו באותו הרגע, את הרב והמורה שכנראה היה ראוי שנעצור לרגע וניתן לו את היחס הראוי לו.

שכחנו– את עצמנו, היינו שקועים בתוך הלופ של הלימודים ושחכנו להסתכל על עצמנו ולבדוק מה באמת אנחנו צריכים ומה טוב לנו, ושכחנו להשקיע גם בעצמנו במובן הפשוט.

תירצנו– את כל הוידויים הנ"ל, נתנו סיבות לכך אחד ואחד מהם למה זה היה מוצדק ונכון באותו הרגע. אבל בפנים ידענו שזה רק תירוצים.

 

דורון בלוך, בן 17, תלמיד ישיבה תיכונית 'חורב', עיתונאי ויועץ תקשורת

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
ממש יפה
גבי | 08-10-2019 9:53
היכולת להפוך את התפילת הוידוי למשהו שמתאים ורלוונטי לתלמיד זה ממש יפה
2
סליחות
נתנאל | 08-10-2019 11:37
אהבתי שאתה מביא את האמת שהסיפור, יפה
3
דן
נועם בן ישראל | 09-10-2019 13:50
דן
4
רוסית
נועם | 09-10-2019 13:50
רוסית אנגלית ערבית עברית
5
נתנאל פיינגולד
נועם | 09-10-2019 13:51
נתנאל פיינגולד = גיא מר
6
דמשק
נועם | 09-10-2019 13:52
דמשק רבאט בגדאד חרטום טהראן קהיר ביירות ריאד