הרב ד"ר עידו פכטר, רב קהילת 'ישראל הצעיר' ברמת פולג בנתניה ועורך עלון 'מסביב לשולחן', חושף כי החליט לאחרונה להחליף את הכיפה שחבש לראשו במשך עשרות שנים, ומסביר מה הניע אותו להחליף אותה מצבע כחול לצבע שחור.

"והנה הוידוי שלי לקראת יום הכיפורים הבא עלינו לטובה", כתב הרב פכטר. "לאחרונה החלטתי להחליף את הכיפה שלראשי. נפרדתי מהכיפה הסרוגה הכחולה שליוותה אותי בשנים האחרונות, ובמקומה התחלתי לחבוש כיפה סרוגה שחורה. מבט ראשון במראה גרם לי לתחושה של סמי-חרדי (וכך גם היו התגובות מהסביבה), אבל הכוונה לא הייתה להפגין 'התחזקות' דתית. ההיפך: עשיתי זאת מתוך ניסיון לתת ביטוי מוחשי לזרם הדתי שאליו אני מבקש להשתייך: האורתודוקסיה המודרנית הישראלית".

"בשנים האחרונות אני חש, ומסתבר שעוד רבים כמותי חשים בכך, שאותה אליטה ישנה של הציונות הדתית כבר איננה משקפת את דרכי האמונית והדתית. האחיזה הקנאית בתורת הראי"ה ובנו הרצי"ה, המשולבת בהשקפות מיסטיות על הגאולה וחזון ארץ ישראל השלמה, תוך ביטחון מלא שאוטוטו העולם החילוני יכיר בגדולתה של התורה וישוב בתשובה, ותוך סגירות מופגנת כלפי העולם המערבי, על ערכיו ותרבותו, כבר לא משכנעת. את מקומה תופסת השקפה ומבט ריאליים על העולם ועל המציאות".

"את יסודות השקפתי אינני כבר מעוניין לטעת במושגים בלתי מפוענחים כמו 'כלל ישראל' או 'תורת ארץ ישראל' ובמקום זאת אני מחפש השקפה יותר ריאלית, פרגמטית, ובעיקר רציונלית, שתיתן טעם אחר להוויה הדתית בימינו. אינני מוכן להתבונן על המדע המודרני ומסקנותיו כאיום על העולם הדתי אלא לשלב אותו בו, את המהלכים ההיסטוריים שעברו על עם ישראל במאה ה-20 אינני מבקש לפענח כאילו נביא הייתי אלא לראות בכך הזדמנות שאלוהים הפקיד בידינו, כזו שאותה עלולים אנו להחמיץ אם לא נדע לממשה, את קדושת ארץ ישראל אינני מבקש לתפוס כעניין אונטולוגי בלתי תלוי אלא לקשר ולתלות אותה בדמותם המוסרית של היושבים עליה, את הערכים המערביים המדברים על זכויות אדם ומעמד האישה אינני מבקש לאמץ באופן חלקי וחשדני אלא לחבק בשתי ידיים ולפעול כדי שהעולם הדתי-הלכתי יקדם אותם ולא יעכב בעדו, ואת החילונים אינני מבקש לראות כ'חמורו של משיח' אלא כשותפים לדרך במסע לקראת חידוש היהדות המודרנית בארץ ישראל".

"המהלך הפנימי הזה שעברתי גרם לי למצוא משענת בעולמה של האורתודוקסיה המודרנית, שהתפתחה בארה"ב ועלתה לארץ. ככל שהעמקתי ולמדתי את משנתה והגותה נוכחתי לדעת שהיא מספקת לי את מה שחיפשתי – יהדות ריאלית ורציונלית, שאיננה קיצונית אלא מתונה, שמשלבת בעולמה את ערכי המוסר וההומניות, ושעשויה להוות כר רחב לשיתוף פעולה בין כלל המגזרים בחברה הישראלית. עד מהרה הבנתי, שלמרות שהאורתודוקסיה המודרנית השתלבה די מהר בציונות הדתית, היא למעשה שונה ממנה. היא קרובה במידה רבה לציונות הדתית של 'פעם', לפני שהשתלטה עליה האידיאולוגיה מבית מדרשה של ישיבת מרכז הרב, ושעד היום נוכחת במקומות שונים. לשמחתי הרבה, גיליתי שלהשקפתי זו שותפים כיום גם לא מעט חרדים, המאמינים באותם עקרונות יסוד. חשתי שיש לי איתם שפה משותפת בהרבה יותר גדולה מאשר עם חובשי כיפות סרוגות, ששפתם כבר הפכה לזרה עבורי".

"אי לכך, החלטתי לעשות מעשה שייצג את המעבר הפנימי שחל בתוכי. מכיפה סרוגה רגילה עברתי לכיפה סרוגה שחורה. השחור מייצג את האורתודוקסיה המודרנית שבארה"ב וגם את הפלגים הליברליים בחברה החרדית. מנגד, הסרוג מייצג את הציונות הדתית של 'פעם', המבקשת להיות גשר בין המגזרים, ולשלב בעולמה ערכים מכל העולמות. מבחינתי, זהו סימן היכר להגדרה עצמית חדשה, אולי לתנועה חדשה, שתאחד יחד את המאמינים ביהדות ליברלית ורציונלית, שאינה פוחדת מהעולם המחולן, אלא בטוחה בעצמה מספיק כדי להשתלב בו ולהציע לו טעם ומשמעות. תנועה שאיננה חרדית או ציונית דתית אלא אחרת: אורתודוקסית-מודרנית-ישראלית (אמ"י).

בסוף דבריו קרא הרב פכטר: "אני מזמין את כל מי שמעוניין להצטרף אליי. את האידיאולוגיה והדרך עוד יש כמובן לנסח ולפתח, ובעז"ה כל זה יהיה בהמשך. בינתיים, ציון דרך ראשון, לפחות בצבע הכיפה, הרגשתי שאני צריך לעשות".