לפני כחודש נפטר בעלה של אלה (שם בדוי) אישה עגונה, אותה ייצגתי במהלך שלוש השנים האחרונות*. השנה בתענית אסתר (יום העגונה) בחרתי לכתוב עליה ועל הטרגדיה שליוותה את חייה בהיותה נשואה במשך שש שנים לגבר במצב של שיתוק מוחין, כתוצאה מתאונה קשה.

במאמר ההוא, תיארתי את אוזלת ידם של דייני ההרכב, שלפני כשנה וחצי הפסיקו באמצע את טקס עריכת הגט, בגלל ספק שהתעורר ביחס לרמת הבנתו של הבעל את משמעות מתן הגט והשלכותיו. לא היה ברור שהבעל מבין שלתת גט לאשתו מהווה פרדה סופית.

בחודשים האחרונים, טרם פטירתו של בעלה, הדיינים (שאגב מדובר בטובים והמסורים שביניהם) נוסף לניסיונותיהם הממושכים לקבוע את רמת הבנתו של הבעל, היו עסוקים גם במציאת פתרונות עוקפי גט, כמו הפקעת נישואים, מקח טעות, זיהוי מחלה או מום שלא היה ידוע לאישה, בחינת כשרות עדי הקידושין ועוד ועוד. תילי תילים של פיתוליי פיתוליים תלויים על בלימה, ושבצירוף הגט (שכאמור לא ברור היה אם הוא היה בר ביצוע) היו עשויים להתיר את האישה מעגינותה.

אני מודה, שכאשר הדיינים הפסיקו את עריכת הגט באמצע התהליך, כעסתי מאוד, נדהמתי מחוסר האנושיות בעצירת הגט מול מבטה המשתוקק של אלה, וחשבתי בליבי שגם אם ברור לכל הנוכחים כי בעלה של אלה אינו באמת מבין את משמעות נתינת הגט, היה על הדיינים לנהוג כאילו הוא מבין, לערוך את הטקס ולשחרר את אלה מהמצב הקשה בו היא נתונה כבר שש שנים.

במבט לאחור אני יכולה לראות גם את המצוקה של מי שנשלחו לפעול בהתאם להלכה, עם ידיים חשופות ומבלי סמכות אמיתית, אומנם מצוידים בכלים מוגבלים שיכולים לסייע במקרים ספציפיים, אבל רק לאחר עיסוק הלכתי טכני וחטטני, בהבאת ראיות שאינם תמיד בנמצא, בתוך מרחב הלכתי צר ומוגבל בשיקולי פוליטיקה ומדיניות.

אין באמת פתרון  לעגונות בישראל

המקרה של אלה רק ממחיש את העובדה המרה, כי אין באמת פתרון  לעגונות בישראל. אין הסדרה לטווח ארוך, אין מדניות של מניעת עגינות, ואין פסקי הדין העשויים להוות תקדים לכל המצבים בהם יש צורך להתיר את הנישואים כשהבעל מחוץ לתמונה. מאידך, ההתקדמות הרפואית, ואפשרות הארכת חיים, מותירה יותר ויותר נשים במצבים כמו של אלה, נשואות לבעלים שאינם יכולים לתת גט, ושכל הסנקציות על הבעל והכפיות שבעולם, לא יועלו להן ולא יצילו.

מה שמחדד את האמת הפשוטה שראוי לה שתאמר ובקול, נישואים כדת משה וישראל, מבלי האפשרות לפירוקם באופן בלתי תלוי בגבר, משמעותם שיעבוד נצחי של האישה לבעלה, או בקיצור, סיפורה של שיפחה.

אלא שבהלכה דווקא יש מוצא קוראים לו "תנאי בקידושין", אומנם שנוי במחלוקת, ועדיין לא כל כך מקובל, אך ללא ספק אם היה מיושם דבר שבשגרה, היה יכול להביא להצלתן של אלפי נשים עגונות. ועתה שימו את המצוקה הגדולה אל מול האפשרות למניעתה, ותשקלו בדעתכם מה ראוי להיעשות.

אין לי ספק שבעוד דור אחד או שניים הצורך הקריטי להמשיך את מסורת הנישואים כדת משה וישראל יגבר על החששות ההלכתיים והשמרנות המובנת, ויביא ליישום המנגנון הזה,  ואוו אז הרבנים הראשיים, הרבנות, וכל נושאי המשרות הנכבדות והמינויים היוקרתיים, יצטרכו ליתן דין וחשבון  כיצד שלחו צעירות וצעירים שמאמינים בהלכה וביהדות, אל הטרגדיה של חייהם בנפש חפצה ובדעה צלולה, מבלי להגן עליהם ומבלי לתת מענה והגנה.

תנאי בקידושין במשפט אחד, הינו הסדר שבין בני הזוג טרם הקידושין, באמצעות חתימתם על שטר בנוכחות עדים (ויש הגורסים גם בית דין) ואשר משמעותו, שאם יתמלאו תנאים מסוימים כגון העלמות הבעל, סירוב גט, או מחלה המונעת מהבעל לתת גט, קידושי בני הזוג יהפכו לחסרי תוקף הלכתי, והזוג ייחשב לזוג פנויים שחיו ביחד, והם לא יזדקק לגט.

לבסוף מאכזב להיווכח שגם ארגון רבני צהר, אשר מעלה על נס את חיזוק הנישואים כדת משה וישראל לנוכח מגמת הירידה, ואשר כבר הוכיח עצמו בהובלת מאבקים במקום בו הרבנות כשלה,  ושדווקא מהם היה מצופה להוות אלטרנטיבה לדרך הנישואים, ולא רק בשירות האדיב ובמאור הפנים, אלה גם בהגנה על נשים מפני סכנת העגינות, מפנה עורף לפתרון  זה.

אין כיום גוף דומה לרבני צוהר בעל השפעה המשיא זוגות באופן נרחב כל כך שהיה יכול להוביל נישואים עם הסכמי קדם נישואים ועם תנאי בקידושין, ובהמשך אף לפעול להקמתם של הרכבי בית דין שיהיה בידיהם הסמכות לקיים את התנאי כאשר ידרשו לכך, מכאן נובעת  אף חובתם של רבני צוהר (לא פחות משל הרבנות) כאשר הם מזמינים את כלל הציבור הישראלי, להינשא באמצעותם.

אבל עד שכל זה יקרה, אני (הקטנה) שראיתי בחיי לא מעט נשים שאיבדו את שנותיהן היפות רק בגלל דרך הנישואים הישראלית – הלכתית, מפצירה בכם ומבקשת בכל לשון, בנות ובני ישראל היקרים, באשר אתם, קחו אחריות על חייכם, ואם חפצים אתם להינשא כדת משה וישראל, אנא עשו זאת רק עם תנאי בקידושין – פתרון הלכתי אשר עשוי להעניק לכם את הבטחון בזוגיות ובחיים, מוכנה אישית  לסייע ולענות לכל פניה.

*אלה, הייתה מיוצגת על ידי, מטעם ארגון "מבוי סתום" למען נשים עגונות

 

עו"ד בתיה כהנא דרור – מייצגת נשים עגונות, ופעילה חברתית.

.