אד אסטרה
ביקורת סרטים: אד אסטרה
בראד פיט וטומי לי ג'ונס. מה כבר יכול להיות רע? ובכן, הכל.
אבל בראד פיט! וטומי לי ג'ונס! נכון. אבל כשמדובר בתסריט עלוב, משחק של שני גאונים שנדמה שעושים טובה למישהו, ומוסיקה שבא לך לקרוע לעצמך את עור התוף, אז שום בראד פיט וטומי לי ג'ונס, לא יצילו את הדבר הזה.
"אד אסטרה" הוא סרט עתידני, בעתיד הלא רחוק, ומספר על רוי מקברייד, אסטרונאוט חוקר, שנשלח בשם פירמת החלל האמריקאית במשימה סודית, לעצור סופה חשמלית שמגיעה מכיוון נפטון לכדוה"א, משבשת את החיים ומסכנת את כל העולם. אביו, קליפורד מקברייד, גיבור לאומי, היה גם כן אסטרונאוט חוקר שאבדו עקבותיו לפני למעלה משני עשורים.
הסרט מנסה להתמקד בפיט, ובפסיכולוגיה של אסטרונאוט שאמור להיות קר רוח בכל עת ובכל מצב, וההשפעות התת הכרתיות שדמות האב מעיבה על כל צעד ושעל.
בתוך כל אלו, תקריבים אינספור לתוך הפרצוף של פיט, המון חלל וחלליות, הרבה כלום וריק.
ומוזיקה שאמורה לתת מימד דרמטי-מעיק, אבל היא לא דרמטית, אז רק מעיקה. כל הזמן מעיקה. תעוקה בלתי פוסקת של מוזיקה כמעט מונוטונית שמלווה את פיט, שלמעט פרצוף אחד, לא נותן כלום לסרט, כל הסרט מתמקד בפרצוף שלו.
יש הרגשה של ריפרור ל"אפוקליפסה עכשיו", במסע האודיסאי, ההרפתקאות והמפגש הבלתי נמנע. אבל איפה קופולה וברנדו ואיפה ג'יימס גריי ולי-ג'ונס?
הסגנון, המוזיקה, התסריט הצפוי, התעוקה, ההתמרחות של שעה על ריק, המשחק האנמי ואפילו ליב טיילר, שצצה לסך של דקה על המסך מסכמת יפה את הסרט הזה: תחסכו את הדבר הזה מעצמכם.
#סולם_רייכרט
הטוב: שזה נגמר. חשבתי שאני אמות בקולנוע מזקנה
הרע: כל מה שבין הלוגואים לקרדיטים
המכוער: טומי לי ג'ונס. לקמטים שלו יש קמטים.
סרט גרוע ביקורת מעולה! "לקמטים שלו יש קמטים" פפפחחחח...