בליל השימורים, לא מצאתי עיניים בורקות משמחה. לא בת"א, לא בראשון לציון ולא בבני-ברק. מצאתי בלבול ובעיקר עייפות עצומה. בבחירות 2019 אף צד לא ניצח. אבל בנימין נתניהו הפסיד. בנימין נתניהו עלה לבדו לבמה אמש, בשעות הקטנות של הבוקר. הוא ללא ספק כשל בבחירות הללו. הוא ללא ספק היה שמח למחוק את 2019 מהרזומה שלו. נתניהו חיבר שלוש מפלגות ששווין יחד היה 41 מנדטים. במבחן התוצאה הוא הביא בין 31 ל – 33 מנדטים כפוף לתוצאות האמת.

נתניהו איבד כ- 400,000 קולות

מה המשמעות? שנתניהו איבד למעלה מ- 300,000 קולות בגושים שהוא הביא, ולמעלה מ- 100,000 קולות של אנשים שבחרו ליכוד בבחירות האחרונות ובחרו שלא לבחור בהם הפעם. נתניהו בחר לפמפם על ליכוד גדול וטמן בור למפלגות אחיות. הוא סחרר עם משחקי כבוד מול ליברמן והאחרון עלה על עץ גבוה וטפח והשמין וגדל דווקא בשל המלחמה נגדו. הוא סימן את המגזר הערבי והביא לו כח חסר תקדים. הוא בעיקר גרם למיליוני אנשים להיכנס למערכת בחירות כוחנית ומכוערת ומלאת שנאה. הוא סימן את התקשורת, את הערבים, את השמאלנים, את האחר. הוא בחר בפילוג והפסיד.

צורך בחשבון נפש

רבים מדברים כעת על צורך בחשבון נפש. בעיקר על חשבון נפש שחייב להיות אצל האחר. אצל הפוליטיקאים, אצל המפלגות שלא בחרנו בהם, אצל השונאים ההם, שאנחנו שונאים. אני מסכים שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש אך הוא בדווקא פעולה אישית, עצמית, הנוגעת לנו ולקרובינו ולא לאחר.

וכן, הגיע הזמן גם לרדת מהצורך לבקש מהפוליטיקאים לעשות את חשבון הנפש. כאשר שליח ציבור כושל, הוא חייב לבדוק את עצמו. אך זהו תהליך שגם הציבור צריך לעשות. וגם כעת עלינו לבדוק כיצד עוצרים את מחול השנאה ומפרקים את חומות היאוש שנבנו כאן בשנה וחצי האחרונות. שנה וחצי של קמפיינים שהחלו בבחירות המקומיות, המשיכו בבחירות כלליות מועד א' ועד בחירות כלליות מועד ב'.

המסר לנערים החרדים הוא לכולנו

אמש, בליל השימורים של הבחירות עברתי בין האולפנים השונים. את הלילה סיימתי באולפן חרדי המשדרים ברדיו וכן טלוויזיונית לאתרים חרדיים. מחוץ לאולפן ישבו עשרות בחורי ישיבות צעירים. הקדשתי להם ולכולנו את הדקה האחרונה בדבריי. אמרתי להם שבבחירות כולם מקצינים עמדות. מנסים למכור את מרכולתם ולצערי גם לקלקל את של האחרים.

הסיפור הזה נגמר עכשיו. זה יכול להיות אחרינו וזה תלוי בעיקר בנו. תלוי בכך שנקלוט שאין סיכוי בהתנהלות הדואגת למנדטים פרטיים בלבד, ושנזכור שלא הכל פוליטיקה. יש גם חיים. היכולת לעבור מיאוש לתקווה איננה תלויה בפוליטיקאים. היא תלויה בעם. היכולת להוריד את נציגנו מאמירות מתנשאות על האחר ולהושיב אותם זה לצד זה בשולחן המשא ומתן תלויה בתובנה שצריך לדעת לעשות תשובה, להתנקות. לסלוח. עיני העם נשואות למנהיגיו אך למעלה מזה, עיני המנהיגים נשואות אל העם. הם שומעים את הקולות שלנו, הם רואים את הדברים שאנו כותבים וחשים ואומרים. אם יקבלו דרישה חד משמעית לשינוי, הוא יקרה. חומות של יאוש יכולות להפוך לפריצת דרך של תקווה.ז ה יכול להישמע מנותק, אבל אני באמת מאמין שהיכולת לשנות את המציאות טמונה בנו. בסוף, אנחנו בעיצומו של חודש הרחמים והסליחות. אלול.

אסף פאסי הוא מנהל חברת הפרסום והדיגיטל פאסי. קראוס