שלא כמו בפעמים הקודמות תוצאות הבחירות יצרו תיקו גושי עם לשון מאזניים ותקופת המתנה מורטת עצבים. אז מספר הערות לשני ראשי הגושים שיוצאים להרכיב את הקואליציה, שהן גם תובנות מתוצאות הבחירות.

בנימין נתניהו

1.  תוצאות הבחירות הללו מלמדות שיעור בצניעות ובמגבלות על הכוח. ואולי גם שיש ערכים ומוסר, ולא רק מי שמתחרע הכי חזק על היריב הוא המנצח. הציבור מאס בזה ובמלחמת כל בכול. נתניהו שהתנהל על ידי אנשים מוכשרים כמו יונתן אוריך ובנו יאיר נתניהו הוביל אחריו לקמפיינים היסטריים ומשסים- ויותר מזה, נראה היה ששום דבר לא יכול לבלום את נתניהו באופן כללי, חוק החסינות שהוצא בכנסת הקודמת רגע אחרי תוצאות הבחירות ומהלכים אליהם יכול היה להוביל נתניהו בכנסת הנוכחית הפחידו רבים. הציבור חשש מאבדן בלמים.

המסר של חסידי נתניהו היה תמיד שעדיף מנהיג בשיעור קומה כמו נתניהו, על אף שניסה לכופף את כל המערכות תחתיו. מכאן הרחיקו לכת שעדיף גבר ששולח ידיים, או מטנף על נשים- כפי שנטען על דונלד טראמפ- על פני מישהו ערכי אך נרפה. צ'רצ'יל היה שיכור וגס רוח וניצח את היטלר, וזה מה שעדיף בראשות המדינה. שכחו שאנחנו אמנם תחת איום ביטחוני מתמשך, אך מנהלים בתוך זה גם שגרה בריאה (צ'רצ'יל היה טוב למלחמות, פחות מכך לשגרה).

שכחו את ישראל כאור לגויים, שכחו את מוסר הנביאים שהתריע מכוח יתר. ושכחו אפילו את אריאל שרון שרמס את כל הגורמים שניסו לעצור בעדו. אני שילמתי כך באבדן ביתי. אני זוכר על בשרי מה זה מנהגי שלא עוצר באדום ושאין לו מגבלות. אנחנו שואפים למנהיג שגם יודע לשוטט בשדה העכור של הפוליטי והדיפלומטיה וגם שיהיה אחד כזה שאפשר לקנות ממנו מכונית בעיניים עצומות. נתניהו בכל מהלכי הקמפיין ניסה לשדר שהוא באד גיי, עם סכין בין השיניים, ומחנה עצום השיב לו בקלפי שלא זו הדרך. והוא קיבל שיעור במגבלות הכוח ובצניעות.

2. אם בנתניהו עסקינן. המכה האנושה ביותר שקיבל במערכת הבחירות הזו הייתה תמונתו נוטש כנס פוליטי באשדוד תחת האש מעזה. מר ביטחון נס בבהלה. הניסיון של נתניהו לתקן זאת יצר תמונה קשה יותר. נתניהו הבין את המצב הפוליטי ורצה על פי הפרסומים לארגן מלחמה בשל כך, וכאן הוא הפסיד פעמיים. גם כי הוא לא עשה זאת לאחר הרוגים והטילים שהיו מירי מרצועת עזה על הדרום, וגם כי זה נתפס על רקע אישי, שנייה לפני בחירות. ביום רגיל כשהמערכת הפוליטית יציבה- לגיטימי להגיד שיוצאים למערכה על החוצפה להפציץ ראש ממשלה- שמייצג את עם ישראל, אך רגע לפני בחירות, זה נתפס רע מאוד.

בני גנץ

1. יחד עם זאת צריך לזכור שיש כמעט מחצית העם שתומכים בניתניהו האיש. גם בליכוד כמובן, אך גם בש"ס, יהדות התורה ובקרב מצביעי ימינה. אי אפשר לבטל אותם בהינף יד. לכן האמירה של כחול לבן: ממשלת אחדות רק בלי ביבי, והחדווה שכך יהיה, לא כל כך טריוויאלית. יודעים זאת בכירי הליכוד, שאף ההזדמנות שנקראת בדרכם אמש לא ששו להתיז את ראשו הפוליטי. נכון, גם השימוע לפתחנו, נכון גם שם הכל יכול לשנות, ונכון שיש בוודאי כבר כאלו שבוחנים אפשרויות, ולכן זה יהיה פוקר קשוח במו"מ המתגבש. בני גנץ יתכן ויאלץ לחרוג מהבטחת הבחירות שלו, כפי שאפשר היה לשמוע ממנהל הקמפיין שלו אמש, ולהקים ממשלת אחדות עם יהודי אחד בשם בנימין נתניהו.

2. בני גנץ אף הבטיח לאורך כל הדרך שאין ימין ואין שמאל, הוא רתם למפלגתו את יעלון, האוזר והנדל ויש עוד אחרים ברשימתו כמו פנינה תמנו שטה למשל- עם עמדות ניציות. הוא הבטיח ממשלה רחבה, שתכלול גם את הליכוד, ואולי גם חלקים מימינה. משם הוא יצטרך להוכיח שאינו נוטה שמאלה. אינו מכניס אך ורק גורמים משסים מהצד השני- כמו המחנה הדמוקרטי ואחרים. בחלקים בימין, זה נכון, הגיבו לשנאה והאתרוג ארוכת השנים משמאל- בשנאה ואתרוג מימין. גנץ הודיע שילך לריפוי השברים, טוב שיעשה זאת ולא ימשיך את המטוטלת לצד שני ויכניס חזרה. בואו נראה אתכם באמת מרפאים את השברים של החברה הישראלית.