הרב שרלו נגד דרעי: אסור למושחתים להיות בשלטון

"נקיות כפיים של המנהיגות השלטונית היא תנאי בל יעבור, שלא ניתן להתפשר עליו. זו צריכה להיות קביעה חד משמעית, ומבחנה של חברה הוא בכך שאין היא עושה הנחות לשחיתות.

התורה מבטאת עיקרון זה במצוות מיוחדות המוטלות על המלך, שנועדו "לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל".

מנהיגות מושחתת, מוכשרת ככל שתהיה, היא גם פגיעה מעשית במדינה, שכן שיקוליה אינם לטובת המדינה אלא לטובת החור האפל שמבטא המנהיג, אולם עוד יותר היא נזק נורא ליושרה ולמוסר. מנהיגות מושחתת היא מגיפה מדבקת, המעניקה הכשר לכל הרמות לומר לעצמם "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר", והיא המדרון התלול בו מחליקה החברה אל התהומות השחורים.

זו הסיבה שהמאבק בשחיתות המנהיגות תפש חלק גדול מדברי הנביאים בביקורתם על מנהיגי ישראל, וההיקף הגדול של דבריהם מהווה את המקור התורני העיקרי לשלילה מוחלטת של עמידת מנהיג מושחת בראש רשימה. אם רצונה של החברה הישראלית לשמור על דמותה המוסרית – אין היא יכולה לאפשר לאדם מושחת להיות חלק מהשלטון, ללא קשר להגדרות המשפטיות של "קלון", שהם בדיחה בפני עצמה.

סכנה אורבת גם לנאבקים בשחיתות השלטונית. המאבק בשחיתות המנהיגותית חייב להישמר מפני שתי סכנות. ראשונה בהן היא המניפולציה. במקום בו מזהים שלילה מוחלטת של שחיתות כאשר מדובר במפלגה היריבה, אולם התעלמות מהכתמים המכתימים את אלה שאתה תומך בהם – מתברר כי אין מדובר במאבק בשחיתות, אלא במניפולציה על המוסר.

יבדוק כל אחד את עצמו האם יש לו אומץ ציבורי להילחם נגד השחיתות במחנהו קודם שהוא יוצא למאבק בצד השני. הסכנה השנייה היא לינץ' ציבורי בכיכר העיר, והענקת כוח מופרז לאלה המופקדים על המאבק בשחיתות. צריך לנווט בעדינות בין המאבק ובין חזקת החפות, ולא להזדרז להגדיר אדם כמושחת. אולם משעה שהוא השחית את דרכו – אי אפשר להתפשר על כך.

האם מי שסרח הורשע ונענש יכול לשוב לתפקיד ציבורי ? בשל העובדה שישנם נימוקי כבדי משקל לתשובה שלילית לשאלה זו, באותה מידה שיש נימוקים כבדי משקל לתשובה חיובית לשאלה זו – כגון: עיקרון התשובה והתיקון, החשיבות של מתן אפשרות לטעות, ועוד – התשובה לשאלה זו מורכבת ברמה העקרונית, אולם פשוטה מאוד ברמה המעשית. הדבר תלוי בדבר אחד בלבד, והוא ההתייצבות הציבורית של אותו אדם, הודאתו בחטאו פשעו ותיקונו, שרטוט הדרך החדשה שלו, ובקשה מחודשת של אמון הציבור.

כל עוד הוא מכחיש את חטאו, או לחילופין מזלזל בו, נלחם נגד שופטיו ותובעיו, מתעלם מהכתם שבו הוכתם – הנכונות להשבתו לתפקידו היא חלק מההידרדרות המוסרית של החברה. לעומת זאת, אם הוא מתייצב ומודה, מבהיר ומסביר, ובעיקר – מעצב את דרכו הציבורית החדשה הבונה גדרות ומחסומים גדולים יותר בפני שחיתות עתידית אפשרית, שערי הבחירה מחדש לא ננעלו, וזו כבר החלטה של ציבור בוחריו האם לתת בו אמון.

לעת עתה, נראה כי אף לא אחד מהמורשעים והמושחתים עומדים בקריטריון כה פשוט, ועל כן אנו חייבים לנעול בפניהם את שערי המנהיגות, למען הצדק, היושר והמוסר.

==

הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה. המאמר פורסם באתר הישיבה.