התשובה הפשוטה לאירועי הטרור האחרונים שפוקדים כגל עכור את יהודה ושומרון וגובים קרבנות חפים מפשע, היא להוסיף ולבנות ולהביא עוד יהודים למרחבי יהודה שומרון.

זה נשמע כמו העמקת הכיבוש, אך זו העמקת קביעת העובדה שטרור זו לא דרך, וחתירה לנורמליזציה והבנה שאף אחד לא הולך לזוז מפה (מאף צד אגב). כשיודעים את זה, יכול לצמוח פתרון יצירתי לחיים טובים לכולם, נטולי אלימות וטרור.

נכון, זה לא פתרון לטווח הקצר, זה לא יהיה מחר בבוקר, גם לא מחרתיים, ולא שאין פערים בין האוכלוסיות, כמו הרצחנות שנמצאת בשפע בחינוך הפלסטיני, עידוד השהידים, מימונם והקמת כיכרות על שמם. אך כל זה נובע מטיפוח המחשבה שיום אחד הם יוכלו להעיף אותנו מכאן. לא רק, אבל גם.

לכן זה לא הפתרון העיקרי אבל זו הלבנה הראשונה: הבאת עוד יהודים ליהודה ושומרון והורדה מעל השולחן את האפשרות לתזוזה לקווי 67. על בסיסה, ורק על בסיסה ניתן יהיה למצוא פתרון.

זה נשמע פשטני. זו אכן לא תכנית רחבת היקף עם מפות וסימונים, אך זה עיקרון מנחה.

המוטיבציה של מבקשי רעתנו, אלה עם המבט הרצחני בעיניים שיכולים בנקל לקטול נערה, או נער, ילדה, אישה או זקן ללא הבחנה, יש לה תשתית עמוקה ומכוערת והיא כחלק מהטרור הרצחני שאנו סובלים ממנו כבר למעלה ממאה שנה. אך לאורך למעלה ממאה שנות ציונות המוטיבציה העיקרית הייתה אותה תקווה להעיף אותנו מכאן. מיהודה ושומרון בפרט ומישראל בכלל.

יש להם גם תימוכין לרצון הזה. רצועת עזה נוקתה מיהודים לאחר שישראל "שבעה" מהטרור והרצחנות שם והם רשמו ניצחון ענק. יעלון שהיה אז רמטכ"ל תבע את המונח "רוח גבית לטרור", ואכן זו הרוח המוסיפה להכות במפרשים. ואם באוסלו, שגם היה מהלך שהתפוצץ בפנים ועורר את התקווה הפלסטינית למימוש חלומם, עוד היה אפשר להגיד שהייתה אצטלה של הסכם וניסיון להסדר- שכשל בענק, ההתנתקות הייתה נסיגה חד צדדית ופרס ענק לטרור.

גם האיומים מצפון קשורים לאותה מוטיבציה. היה זה אותו חסן נסראללה ששוב מאיים עלינו מצפון, שנאם את נאום קורי העכביש, בו הוא מסביר מדוע נתן לחסל את ישראל שפגיעה מבפנים דרך טרור. לדבריו הצבא אמנם חזק, אך החברה חלשה מבפנים והטרור יכרסם אותם לאט לאט.

כי בהחלט מכות צבאיות קשות ועצמה צבאית, תמיד יכולות להיחלש, עצמה אזרחית, התיישבותית- חזקה הרבה יותר. זה לא סתם שמדינות באזור כבר רוצות לעשות איתנו הסכמים, בגלל העוצמה הכלכלית ובשל ההבנה שישראל הולכת להישאר כאן במרחב. העמקת השורשים ביהודה ושומרון רק תחזק זאת. האיתנות של ישראל בחבל ארץ שאי וודאות מרחפת עליו תעקור מלב ותוריד מעל השולחן את הרצון הזה. מכאן יהיה אפשר לדבר ולתפור פתרונות יצירתיים.

אך קראו לזה פעם? תשובה ציונית הולמת? לפעמים הפתרון הוא פשוט.