לקחתי מעט זמן כדי לנסות ולכנס אל תוך כמה מילים את הלוויתו של הרב חיים כהן-פרחיה זצ"ל.

תורה גדולה נטמנה בירושלים, בנגלה ובנסתר. יותר ממה שהיה ידוע על תורתו של חכם כהן, היה כמוס. כך יאה לה לתורה זו, שאינה מגולה לכל בר- נש אלא רק ליודעי חן.

יהודים רבים עטורי זקן לבן היו שם. חשבתי לעצמי כי אלה וודאי מקובלי וזקני העיר ירושלים אשר אינם צריכים להוציא מילה מפיהם שכן הדרת פניהם אומרת כבר הכל ומדברת מגרונם.

אבל בין ההמון פגשתי יהודי אחד אשר נראה כפשוט שבפשוטים והיה גורר אחריו עגלת קניות בלוייה. הלכנו זה לצד זה כמה צעדים, מלווים את הצדיק בדרכו האחרונה. הביט בי הזר בעיניו הטובות ושאל מי אני ולמה אני כאן? משכתי בכתפיי. כלום צדיק הולך לבית עולמו ולא נבוא ללוותו?

שוב פנה אליי אותו אחד, שכבר הרבה נצטערתי מאמש שלא שאלתי לשמו, ואמר: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא".

טרם הבנתי מדוע ציטט לפניי דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה. ראה פליאתי והמשיך: "דע בני כי מעט מן הנוכחים כאן באו ללוותו מפאת שהיה מיודעי חן ובקיא במכמני התורה. רובם ככולם באו בגלל פרי עמלו במחלבה בה המשיך לעבוד במסירות. נתקיים בו בחכם חיים ברכת חכמינו בעלי מלאכה: ר' יוחנן הסנדלר, ר' ישבב הסופר, ר' חנינא בן דוסא הסתת, ר' אבין הנגר, ר' נחמיה הקדר, אבא בר זמינא החייט ועוד רבים. אלה אשר תורתם הגדולה לא הגביהה ליבם, לא הרימה עיניהם. מעולם לא דרשו יקר וגדולה לעצמם וגינוני כבוד היו להם לבוז. אמור לי, מה לו ליהודי בבית המדרש כל היום? כלום אלוקים לא ברא עולם לעובדו ולשומרו, לשאת ולתת באמונה, להתפרנס מעמל כפיים?".

שתקתי.

בינתיים, עמד ההמון מלכת ונעמדנו גם שנינו. פתח הלה עגלתו והוציא ממנה ספר 'חוק לישראל' אשר תיקן להם לישראל תלמיד האר"י הקדוש ר' חיים ויטל זצ"ל, ובו לימוד יומי קבוע על פי סדר פרשות השבוע.

הבטתי בפליאה. כבר שעת לילה מאוחרת והנה יהודי פשוט למראה אשר נראה כרוכל המחזר על הפתחים מוציא ספרו ומנצל כמה דקות פנויות כדי ללמוד תורה.

היום כבר הבנתי כי חוט אחד מקשר בין אותו אחד לחכם כהן המנוח. מתקנא אני אחר צניעות ופשטות מעין זו אשר חשבתי שכבר כבר אבדה ועברה מן הארץ.

זכותו תגן עלינו.

=======

הרב ש"י ויצמן הוא איש חינוך ויועץ ממשלתי