ימינה, הוא שמה של הרשימה המשותפת של איחוד מפלגות הימין המכילה את הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, ועד אתמול כונתה הימין המאוחד.

עכשיו תחזיקו ראש: 'הימין החדש' הוא השם החדש של מפלגת צל"ש שנקנתה על ידי פורשי 'הבית היהודי', שכשלו בבחירות האחרונות והחליטו לחזור למקום אותו נטשו. 'הבית היהודי' עצמה היא 'המפד"ל' החדשה מיסודה של 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי', וזו התחברה עם'האיחוד הלאומי' שהיא בעצם 'תקומה' שהשתלטה על השם, שהיה משותף לה ולעוד מפלגות כמו 'מולדת' (שאחר כך שינתה את שמה ל'התקווה'), 'ארץ ישראל שלנו' שרצה פעם כ'חירות' אחר כך כ'עוצמה לישראל' והיום כ'עוצמה יהודית', וישראל ביתנו, שתי האחרונות רצות בנפרד.

בעשר השנים האחרונות (ואולי בעשרים) עסוקות המפלגות הסרוגות בעיקר בלהמציא את עצמן בכל בחירות מחדש.

במקום להתעסק בערכים, עוסקים בחיצוניות ובמעטפת

פעם לסרוגים הייתה מפלגה דתית לאומית, שני ערכי ליבה שאפשר להזדהות איתם, היום הרשימה נקבעת לפי רעיון של פרסומאי באיזה משרד בוטיק, או הברקה של עיתונאי, והשם מחזיק עד הבחירות הבאות, או כמו בקמפיין הנוכחי בקושי חודש.

אם רוצים לראות יציבות: הליכוד נשאר עם אותו השם מאז בחירות 77'. ש"ס מ-84' ויהדות התורה יציבה מ-92', וישראל ביתנו מ-99' (למעט ריצה חד פעמית ב'איחוד הלאומי').

במפלגות הסרוגות, במקום להתעסק בערכים, עוסקים בחיצוניות ובמעטפת (וזאת אפילו בלי להתייחס ספציפית למה מבטא השם שנבחר בכל מערכת בחירות). טרפת המיתוגים מחדש של מפלגת הציונות הדתית, מלמדת על הבעיה העיקרית: כשצריך כל כך הרבה תבלינים ומתבלים להעביר את הטעם – סימן שהמנה פשוט גרועה.