נועה שורק אחותו הגדולה של דביר שורק הי"ד, ספדה לו הבוקר (ראשון) בכאב: "הוא פשוט מותק, היה בחור מאד מיוחד. בשילוב של פשטות שלא היה מדבר הרבה ויחד עם זה ידע להכיל מורכבויות".

מתוך שבעה ילדים של ילדי משפחת שורק, דביר היה הרביעי במשפחה. "כולנו דברנים ומתפלספים, ודביר אף פעם לא היה במשחק הזה", אמרה נועה בראיון בגלי צה"ל. "עכשיו כששומעים עליו כל מיני סיפורים על ילד כזה עם פאות שנראה כמו נער גבעות וקרא ספר של גרוסמן, מבינים שקשה להכניס אותו לאף תבנית. אבל לנו זה היה ברור כי אנחנו גדלנו במשפחה כזאת".

לא משנה האם גרוסמן שמאלני או ימני

עם זאת נועה מוסיפה כי "אצלו זה לא היה מתוך תפיסה שצריך להיות מורכבים, הוא בכלל לא היה שם ולא ידע שהוא מכיל ניגודים. היה לו כשרון ללמוד מכולם, וכשהוא ראה משהו שמעניין אותו או מישהו שאמר משהו ממש יפה אז הוא לקח את זה איתו, ולא משנה האם גרוסמן שמאלני או ימני, הוא קרא ספר יפה והוא רצה לקנות את זה לרב שלו".

"הייתה לו רגישות נדירה לאנשים, והוא עשה את זה בפשטות. יש הרבה אנשים שמפחדים לגשת מכל מיני סיבות למקרים מסויימים, אבל אם הוא ררה מישהו שהיה צריך עזרה הוא פשוט היה ניגש אליו, הרבה אנשים הרגישו מאד קרובים אליו".

זהו היום השלישי לשבעה, שמצויין בו גם צום תשעה באב. על החיבור בין האבל הלאומי לאישי, אמרה שורק כי "האבל הלאומי זה שמקרים כאלו עדיין קורים, עדיין ילדים מתוקים שלא עשו שום דבר רע בחיים שלהם נהרגים מסיבות שלא קשורות אליהם כמעט".

כשהמדיניות הזו נמשכת יקום מחבל אחר

על לכידת המחבלים שביצעו את הפיגוע הנורא, נועה לא רואה נחמה: "בעייני אין נחמה, הדבר שהיחיד שמעניין אותנו שזה לא יקרה שוב, לפחות לא איתם, אבל זה לא יחזיר את הגלגל אחורה וכל עוד המדיניות נמשכת באותה צורה אז אם לא הם, יקום מישהו אחר עם מחשבות כאלו. אז אם תפסו אותם או לא תפסו אותם במיוחד שאולי הם ישתחררו בעסקה עוד כמה שנים, אז לא, זה לא מעניין אותנו כל כך".