רב אתיופי ופעיל צרפתי: זו רשימת ש"ס בבחירות הקרובות

במקום ראלי הגב

אם ליברמן לשון המאזניים שס לא תהיה בממשלה הבאה הגב

דווקא אחרי המחאה האתיופית צריך לתת להם ייצוג חד משמעי ולא על סף המקום הריאלי. הגב

מעולה הגב

ובלי קשר אוהבים את דרעי הגב

מקום 16 או 17 הגב

בפרשת מסעי כתוב שעונשו של רוצח בשגגה הוא גלות בערי מקלט. הרוצח הוצרך לנוס אל אחת מערי המקלט שיעד משה רבינו, ועד שנכנס הרוצח לערי מקלט היה צריך לחשוש לחייו מפני גואל הדם. רק בתוך עיר המקלט נאסר על גואל הדם לפגוע ברוצח. עד מתי הוצרך הרוצח לשהות שם? כותבת התורה - עד מות הכהן הגדול. ברגע שמת הכהן גדול, כל הרוצחים יכלו לשוב לעירם בבטחה. וכאן, נשים לב לנקודה מעניינת. מדוע תלתה התורה את שחרור הרוצח במותו של הכהן הגדול? רש“י, בפירושו על התורה מבאר: ”לפי שהיה לו לכהן הגדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו“. זאת אומרת, הרצח היה יכול להימנע, אם הכהן גדול היה מתפלל שהוא לא יארע. המקור של רש“י הוא מהגמרא. ושם כתוב כשכהן גדול היה נכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים, היה מתפלל בנוסף לשאר התפילות שלא ישפך דם נקי, ואם כן נשפך, כנראה שתפלתו של הכהן גדול לא הייתה בשלמות. ועכשיו צריכים לחשוב: האם פרשת רוצח בשגגה קשורה אלינו, אל חיינו היום יומיים? וודאי שכן. שהרי ”תורה“ היא מלשון הוראה, הוראה רב זמנית... המסר אלינו הוא עצום. אם נקלוט אותו יתכן וחיינו ישתנו לטובה. ראשית: אנו רואים כמה גדול כוחה של תפילה. באפשרותה של תפילת הכהן גדול, למנוע רצח בשגגה למשך שנה שלמה על כל עם ישראל. ולקמן גם נראה בסד כמה פרשה זו של רוצח בשגגה אקטואלית עבורנו בכל רגע. איתה בגמרא, שאמותיהם של הכהנים ספקו מחיה ומזון לגולים השוהים בערי המקלט, אגב, בהתנדבות מלאה. מדוע? ”כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו“. זאת אומרת, כיוון ששחרור הגולים תלוי במות הכהן גדול, יש חשש שהגולים יתפללו שהכהן הגדול ימות וכך יוכלו לצאת מעיר המקלט ולשוב לעירם. וכדי למנוע זאת, אמו של הכהן ”משחדת“ אותם במאכל ובכסות, כדי לתת להם הרגשת נוחות וכך למנוע את תפילתם על בנה. וזה דבר מפליא עד מאוד, הלא כן? וכל בער דעת מן הסתם שואל את עצמו, נו באמת: האם האוכל והבגדים זה מה שימנע מהם את הרצון לשוב חזרה לעירם ולביתם המפואר בעל שלשה מפלסים וחוף פרטי? וכי ”פרוטות“ אלו ימנעו מהם להתפלל על מות הכהן גדול? אה! הגענו לנקודה חשובה ביותר. והנה יסוד גדול שאמותיהם של הכהנים ידעו היטב, והן ידעו בדיוק מה שהן עושות. הן ידעו שהגולים ימשיכו להתפלל שבנם ימות, אבל הן גרמו שהתפילה לא תהיה עם כל הישות, התפילות לא תהיה מעומק הלב, הרצון לצאת מעיר המקלט לא יהיה מושלם לגמרי, כי תוך כדי התפלה תבצבץ לה המחשבה שסך הכול טוב לנו פה הנה, מפנקים אותנו באוכל טוב, במלבושים נאים... ומחשבה כזו פוגמת בשלמותה של התפלה, וכך הסיכויים שהיא תשפיע על מות הכהן גדול היא פחות ביותר... אין שום ספק שכל תפילה וכל פניה לבורא עולם נשמעת במרומים ועושה רושם. כמובן, שבשביל לשנות גזירה ולפעול ”ניסים“ זקוקים אנו לתפלה רצינית ביותר, וכגודל שברון הלב כך עצמת התוצאה... וכך מצינו ב”ימי בין המצרים“. בתקופה זו של בין המצרים אנו אבלים על חורבנה של ירושלים ועל אובדן בית המקדש, כולנו מתפללים ומייחלים שנזכה לגאולה אמיתית ולבנין ירושלים במהרה, השאלה היא, מה מניע תפלתינו על הגאולה להתקבל? האם הפניה לקבה היא אמיתית, או נובעת מאינטרסים אישיים? הבה ונבחן את עצמנו האם אנו מצפים לישועה כי באמת אכפת לנו מכבוד האלוקים, וכואב לנו שהעולם מתנהל בניגוד לרצון הבורא, או שאנו רוצים הגאולה כי זה מתאים לנו ל“ביזנס“ האישי, לחופש, לחיים טובים ביותר, וכו' יתכן שאנו מצפים לישועה כי העסקים בקשיים, אין פרנסה, ויש מחלות, אין שלום והמצב החברתי קטסטרופה... אם כן, אם הבקשה והתפילה לישועת השם נגועה באינטרסים אישים, אין ספק שהתפילה נשמעת, אבל לצערינו היא קצת פגומה, והשפעותיה בהתאם... על כן חובה עלינו להתחזק בתפלה ותחנונים בפרט בימי המצרים, להתחנן ולבקש מהבורא ית' שמו, על הגאולה שלמה מתוך עומק הלב - עם כל הלב – על הגאולה - אך ורק למען כבודו ית' שמו, ובסד הרבשע יראה איך שעם ישראל ממש מתגעגים לבית המקדש השלישי. ואז נזכה לָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה. הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא כְּבִרְכַּת השם בבא. הגב