המאבק הסמוי שמתנהל בשנים האחרונות בין ארגון צהר לרבנות הראשית הגיע בשבועות האחרונים גם לכיכר העיר.

מה שהתחיל במיזם מאיר פנים לעריכת חופות הופך אט-אט לקריאת תיגר על הרבנות הראשית, ולהקמת אלטרנטיבות מחוץ למוסד הממלכתי שהקים הרב קוק.

יש האומרים, כי הרבנות הראשית הגיעה לריחוק כה גדול מהציבור, שכבר אין ברירה וחייבים להרוס את הקיים כדי לבנות משהו חדש. אבל בסרט הזה כבר היינו לפני קצת יותר מאלפיים שנה.

בימיו של שמעון בן שטח, (בימי בית שני) השתלטו הצדוקים על מוסד הרבנות הראשית דאז (הסנהדרין). שמעון בן שטח (שהיה מן הפרושים) החליט להחזיר את הרבנות הראשית למסלולה. הוא לא הקים לעצמו מיזמים חינמיים, ולא פעל באופן עצמאי.

הוא לא הוציא חוברות, ולא תלה שלטים על כרכרות, לא השתמש בגיוס ההמונים למען האג'נדה שלו, תוך פריטה על מיתרי הרגש של ההמון בנימוקים שאינם תורניים, אלא התווכח עם הצדוקים בהלכות והראה שהאמת איתו.

כך מספרת לנו מגילת תענית: בעשרין ותמניא לטבת יתיבת כנשתא על דינא. (תרגום: בעשרים ושמונה בטבת שָבָה הכנסת על דינה-מקומה).

מפני שהיו הצדוקין יושבין בסנהדרין ינאי המלך ושלמציון המלכה יושבת אצלו ולא אחד מישראל יושב עמהם, חוץ משמעון בן שטח, והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה. אמר להם שמעון בן שטח: כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה כשר לישב בסנהדרין.

פעם אחת נפל דבר של מעשה ביניהם, ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה, אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר תן לי זמן – ולמחר אשוב. נתן לו זמן. הלך וישב לו בינו לבין עצמו, ואינו יכול להביא ראיה מן התורה. למחר נתביש לבא ולישב בסנהדרין, והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו.

אמר להם: אין פוחתין בסנהדרין משבעים ואחד. וכך עשה להם בכל יום ויום, עד שנסתלקו כלם וישבה סנהדרין של ישראל. יום שנסתלקה סנהדרין של צדוקים וישבה סנהדרין של ישראל עשאוהו יום טוב.

לתקן מבפנים

בשבועות האחרונים נראה כי רבני צוהר אינם מסוגלים להתווכח עם החרדים ולנצחם בהלכה ועל כן הם פונים לשלטי חוצות, דמגוגיה ואמוציות זולות, כפי שהקמפיין שלהם משדר.

במקום לצעוק על התנהלות הרבנות, עליהם להראות קודם כל היכן הטעות. מדוע שלא נראה אותם מביאים ראיות הלכתיות מתוך משא ומתן של הלכה, למשל, מדוע הגיור בצה"ל תקף? למה יש להשתמש בהיתר המכירה? האם רב יכול לערוך חופה וקידושין במקום המרא דאתרא?

הרב קוק, שרבני צוהר כל כך משתדלים להיכנס לנעליו, לא נרתע להתעמת עם הפסיקה החרדית, אולם שלא כרבני צוהר הוא השיב למתנגדיו בטעונים הלכתיים השאובים מכל מכמני הספרות התורנית.

גם הרב קוק פרסם אגרות ומאמרים בעיתונות, אך הוא הצמיד להם ספרי פסיקה הלכתית (עזרת כהן, דעת כהן, משפט כהן) שבהם פירט את השיקולים ההלכתיים שלו.

שמעון בן שטח, לא בחר לסנהדרין חברים על סמך היותם פרושים, אלא על סמך ידע תורני. גם את בחירת הרב הראשי לישראל צריך לעשות לפי מפתח תורני ולא רק בגלל שהוא חובש כיפה מצבע מסוים.