אחת הדילמות שהביכו אותי בימי נעוריי הייתה התפילות בראש השנה.

האווירה בישיבת תל אביב הייתה קודרת משהו. עסקנו רבות ביום הדין הקרב ובא. בהתאם לכך עסקנו גם לא מעט בפיוט 'ונתנה תוקף' המעביר צמרמורת בגו המתפלל. אולם כששבתי הביתה גיליתי אווירה שונה בתכלית.

עם כניסת החג מצאתי את אבי זצ"ל שרוי בשמחה לקראת יום המלכת השם. אימת הדין לא ניכרה על פניו וגם לא בתפילתו. ידעתי כי אבי הוא איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע. באתי במבוכה, מה פירושו של דבר? האם אבי לא יודע שהיום יום הדין? האם הוא לא יודע שצריך לפחד, להיבהל? להיות בדיכאון?

יתרה מזאת, אבי אמנם לבש בגדי לבן, אך לא היה בהם סמל ל'קיטעל' ולא רמז לתכריכי המת, אלא הוא דמה בבגדיו לחתן ביום שמחתו. מבוכתי גברה כשגיליתי שפיוטו הנורא של רבי אמנון ממגנצא שבו עסקנו ארוכות בישיבה, אינו מופיע כלל במחזור שבידי ואף לא נאמר על ידי החזן בעת התפילה.

אפילו לא מכירים את הגישה הספרדית

כיום אני יודע שיש שתי תפיסות שונות לגבי מהו עיקרו של ראש השנה? יום הדין או יום המלכת המלך. אך נשאלת השאלה האם ילדינו יודעים שישנה עוד תפיסה. האם ילדינו יודעים שישנן גישות שרואות ביום הזה קודם כל ובעיקר יום המלכת ה' בעולם, ולכן הן לא רואות חשיבות לשלב בתפילה את הפיוט היפה של רבי אמנון ממגנצא?

ילדינו לומדים בבתי הספר בעיקר על יום הדין. אימת הדין והסליחות מעסיקים את התלמידים בכל מהלך חודש אלול. הגיע הזמן לאמץ גישה אחרת. גישה שאת ניצניה מוצאים כבר בגמרא במסכת ראש השנה ולפיה המהות של יום הדין היא המלכת ה' בעולם ובקשת מזון כפועל יוצא מכך.

חכמי יהדות המזרח עסקו בכך רבות. אך דרך חשיבתם המקורית לא הגיעה לתלמידי מערכת החינוך שלנו, לפחות לא הגיעה מספיק. דומני שבדור הנוכחי הגישה הזו, גישתם של חכמי יהדות ספרד הייתה מטיבה עם התלמידים ומחברת אותם לראש השנה.

אם שמים דגש על המלכת ה' בעולם, העולם הזה שיש בו עיתונים וטלוויזיה שיש בו ארצות הברית ואיראן מבינים מאיפה הגיעה השמחה של אבי כי מה יותר משמח מאשר שהקב"ה ימלוך על כל אלה.

אם אנו תופסים את מהותו הבסיסית של ראש השנה כיום בו אנו מבקשים לחסות בנועם ה', יקל עלינו להבין מדוע היהודי שמח ביום זה על ההזדמנות להמליך עליו את ה' ולקבל עול מלכות שמים. מכאן גם יובן לנו מדוע באמירת מזמור התהלים המיוחד לחג 'תקעו בחודש שופר' מוצאים אנו את האנשים במזמור שמחים: 'הרנינו… הריעו… שאו זימרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל…"

אין בעיה למכור 'פתיחה של פרנסה'

זה מסביר גם תמיהה נוספת. לא פעם רואים אנו כיצד עומדים מתפללים ממוצא אשכנזי משתאים לנוכח התופעה המוזרה בעיניהם, מכירת 'פתיחת הפרנסה' ו 'תפילת הפרנסה' בעיצומו של ערב יום הדין.

ידיעה זו שפרנסת האדם היא מרכיב יסודי במהותו של ראש השנה, מעניקה לנו אם כן פתרון לתופעה זו המתרגשת על מתפללי בית הכנסת הספרדי בעיצומה של תפילת ראש השנה. דווקא בראש השנה, ביום המלכת ה' בעולם, זוכר כל אחד מאיתנו שנידונים מזונותיו של האדם מראשית השנה ועד אחרית שנה, ולכן מבקש היהודי מאלוקיו כי ייתן לו ביום זה חיים ארוכים, חיים של פרנסה טובה.

לכן, כשאנו באים ללמד את ילדינו בישיבות, באולפנות, ובבתי הספר על  מהותו של החג, חובה עלינו לשלב בלימודינו את מסורת יהודי ספרד עם מסורת יהודי אשכנז, וללמדם את שתי המשמעויות המהותיות של ראש השנה, גם כיום הדין וגם כיום המלכת ה' בעולמו ושאיפתנו לשוב אליו באהבה וברחמים. ואז גם ישובו ימים אלו להיקרא בקהילות ישראל כקדם בשם 'עשרת ימי תשובה' ולא רק בכינויים המחודש 'ימים נוראים'.

יהי רצון שנשוב אל ה' באהבה בחסד וברחמים, ושתהא פרנסתנו מצויה בשפע מאת הבורא.

==

הרב ד"ר דנינו הוא חוקר הזהות הספרדית באוניברסיטת בר אילן, חבר ארגון רבני צהר ומתמודד על מקום ברשימת הבית היהודי לכנסת.