לאחרונה התפרסמה פרשה עגומה במסגרתה רב חשוב קיים קשר נפשי ומשמעותי עם אשת איש בשל רוח הקודש שחשב שהייתה לו. בחוות הדעת של בית דין על האירוע נטען כי העובדה שהרב לא נגע בה, ולו באצבע קטנה, היא משמעותית מאוד, ובשל כך הביקורת הציבורית המרכזית הייתה על נושא רוח הקודש. ההתמקדות של רבנים רבים, ובתוכם גם של הרב שעומד במרכז הפרשה בשאלת רוח הקודש מפספסת לטעמי את העיקר.

בגידה אינה רק קשר פיזי עם אישה נשואה, גם קשר נפשי עם אישה נשואה הינו בגידה. יצירת קשר נפשי שהופך בקלות ובלי שליטה לקשר רומנטי, חמורה מאין כמותה, גם מצד עצמה וגם בשל החשש שהיא תגרום לפירוק הזוגיות והמשפחה.

קשר חברותי שאינו אישי בין גברים לנשים אינו פסול ואינו בעייתי, ובמערכת החיים שאנו חיים בה הוא גם הכרח בל יגונה. קשר אישי ונפשי בין גבר נשוי לאישה נשואה הוא חמור ומסכן את התא המשפחתי. כשאנו שומעים על אדם שפירק את הזוגיות שלו חלילה, כיוון שהתאהב באישה אחרת, עלינו לדעת שזה לא קרה בגלל "אהבה ממבט ראשון". התאהבות משמעותית לא יכולה לקרות בלי קשר נפשי משמעותי. אותו אדם הרשה לעצמו ליצור קשר נפשי עם אישה אחרת.

הברית שכורתים בני זוג מתחת לחופה אינה רק על חיבור פיזי, אלא גם על חיבור נפשי. הקשר הנפשי שבין בני הזוג דורש השקעה קבועה ומתמשכת, הקשר הנפשי שבין בני הזוג דורש שיתוף אחד של השני בעולם הפנימי והאישי. הקשר הנפשי והאינטימי שבין בני הזוג דורש גם בלעדיות.