הרב לבנון פסק לשאלת יחיד. מוטב לולא שאלה זו הגיע לפתחו אך מרגע שקרה הדבר, נהג בה הרב כאילו מדובר בשאלה זוטרה על הכשרת מחבת טפלון, ולא בגזילה של מעמד סמכותי בקהילה ממחצית האוכלוסיה.

פסק של הרב לבנון הוא תמוה ותלוש ממציאות חיינו.

נושא שררה לאישה הוא אחד הנושאים שנשברו עליהם קולמוסים ובציבור הדתי לאומי התקבלה הפסיקה לפיה בחברה דמוקרטית לא רלבנטי הטיעון של "שררה לנשים". כל תושב ותושבת אלון מורה מסוגל היום לחפש בגוגל את הצירוף "נשים ושררה" כפי שאני עשיתי, ולראות כמה רעוע הפסק. הפסק מתעלם מפסקים של עוקרי הרים כגון הרב בן-ציון חי עוזיאל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב שלמה גורן, הרב שאול ישראלי, הרב חיים דוד הלוי והרב אליהו בקשי דורון.

קשה להבין איך ציבור כה נאור וחכם חי בדיסוננס הזה של קבלת פסק כל כך תמוה על חשבון עקרונות שהיו במשך שנים נר לרגליו.

אני תוהה על נשות אלון מורה, שעוסקות בחינוך, בהכנסת אורחים ובתחזוקה הן בביתן והן כמתנדבות בקהילתן, מה הן באמת חושבות על רב שבהינף קולמוס מפקיע מהן את הסמכות ברצותן להשפיע ברמה הקהילתית.

ביני לביני אני סקרנית לדעת, האם כבוד הרב מתכוון שלנשים לא תהיה דעה שונה מבעליהן? ואם יש דעה שונה, האם הוא מצפה כי הן יבטלו אותה מפניו? או שהבעל יקבל שני קולות, אחד בשמו ואחד בשם אשתו? ומה עם אלמנה, האם השכן ייצג אותה?

פסיקה בנושא אישה במזכירות אינה כמו כפסיקה בתחום 'אכילת חזיר' כפי שאמר אחד המועמדים למזכירות היישוב, אלא היא הכרעה של רב בפסק מחמיר, בניגוד לפסיקה המקובלת, שתוצאתו בלתי מוסרית בעליל.

יש כאן התנגשות חזיתית בין ערך 'כבוד הרב' לבין ערכים רבים אחרים. חוכמתה של קהילה וחוכמתו של רב היא להימנע מהיווצרות פערים כאלה. עכשיו, משנוצר הסיבוך, כדאי להזכיר לנשות אלון מורה: אם לא תיאבקו עכשיו, תוכלו להיטמע בעמנואל, ולא תדענה בנותיכן שאפשר ומותר גם אחרת.

דינה ספראי חברה בארגון קולך