הדתה עכשיו! לחזק את היסוד העמוק בנפש האדם

אין לי יותר מדי זיכרונות מהשיעורים בתיכון לבד משיעורי האזרחות עם המנהל ושיעורי התנ"ך עם מורה בשם ניסן שכבר אז היה נראה לי כמו סבא חביב.

השיעורים הללו זכורים לי, לא מפני שהיינו מדקלמים את החומר על ביקורת המקרא או כל מיני השוואות ספרותיות שכפינו על ספר הספרים הם זכורים לי מפני שניסן היה מאפשר לנו גם להתווכח ולהביע דיעה על נושאים שהם פועל יוצא של העיסוק בתנ"ך : אמונה, אלוהים, התגלות מוסר נבואה ואמת היסטורית. המורה לא היה פוסל אף דעה ומעיר הערות חכמות בנעימות ובחן.

הוויכוח הבלתי נגמר בנושא 'ההדתה' שפרץ לחיינו בשנים האחרונות הודות לפעילות הנמרצת של 'הפורום החילוני' ובמיוחד רם פרומן אותו פגשתי לפני כמה שנים טובות בבית הנשיא כאשר דיבר בלהט על הקמת זרם חילוני עצמאי במערכת החינוך. לפני כשנה הוא התארח בספריה בעירי קרית אונו ודיבר על  'ההדתה' שחודרת לבתי הספר עם מצגות ודוגמאות וקרא להורים לפעול. תחילה חששו מנהלי מוסדות החינוך בעיר מהביקורת אך לבסוף הפעילות של מרכז הזהות המקומי של בנות השירות חזר לפעול כמעט בכל בתי הספר בעיר בגלל דרישה שהגיעה מהשטח

אומנם הכוונה חיובית אך לדעתי גם פעילי 'ההדתה' וגם אנשי ה'יידישקייט' של מרכזי הזהות היהודית טועים: אלו מעדיפים מערכת לימוד על טהרת האוניברסליזם, הרציונליזם והמדעיזם כאילו שלאדם ניתן לעשות רדוקציה ואילו מהעבר השני של המתרס יש שמנסים לעשות אידיאליזציה של האתוס הלאומי והדתי – גישה אתנוצנטרית שרואה את הביטוי הדתי והרוחני רק דרך היהדות.

ובכל זאת אני לגמרי בעד 'הדתה' לא במובן המיסיונרי אלא במובן הרליגיוזי של היסוד העמוק בנפש האדם שמבקש לתהות אחר הנשגב. במובן זה הייתי רוצה שיהיו שיעורים מורחבים על דתות בתיכונים ובחטיבות הביניים: סיפורי המיתולוגיה היוונית לצד מדרשים של חז"ל. השוואה בין התנ"ך לברית החדשה. מושגים מעולם האסלאם. הסיפור של בודהה למול הסיפור של משה. אגדות העם הנורדיות לצד סיפורי האלים של ההינדואיזם.

אני יודע שיש לא מעט אנשים שעורם נעשה חידודין חידודין כאשר מזכירים להם את הברית החדשה או את בודהה אבל לא צריך להיבהל מכך אלו הם בסך הכל סיפורים שיש כאלו שרואים בכך הרבה יותר מכך. כדי להבין את המזרח התיכון צריך להבין את האסלאם. כדי להבין את תרבות המערב צריך להבין את סיפורי הברית החדשה. כדי להבין מושגי מפתח בתרבות כמו גם את ההיסטוריה של הרעיונות ושל האומנות צריך להבין דתות. לא ייתכן שנער שסיים תיכון לא יבין מה זה דף גמרא או מה מקור הפילוג ההיסטורי בין האסלאם הסוני לשיעי. מה זה נירוונה ואיך שמות ימי השבוע הלועזיים קשורים לאלים הנורדיים (Thursday למשל קרוי על שמו של תור אל הרעם הנורדי).

כמי שעוסק בשנים האחרונות בתיעוד טקסים ומנהגים של קהילות שונות בישראל אני רואה איך הרוח האנושית מתגלמת בכל מקום ובכל קהילה ומבקשת לעצמה דרך הטקסים והמנהגים לחרוג מעבר לקיים ולהעניק משמעות לדברים הבלתי מובנים. האדם אם כן הוא 'הומוסימבוליק' – כמהה למשמעות וסמליות את זה הוא עושה דרך הטקסים, פירוש הכתבים הקדושים והחיבור לערכים נשגבים.

אנחנו צריכים לעורר בילדינו את אהבת החוכמה (פילוסופיה) את אהבת המסורת הנפלאה שלנו ואת הרעיון שאף אדם הוא לא אי כפי שאמר המשורר האנגלי ג'ון דן. הסופר עמוס עוז הוסיף על כך  ואמר כי אף אדם הוא לא אי כולנו מעין חצי אי: שבצד אחד קשור אל האלמנטים הנצחיים שבנפש: המוות, הבדידות והמסתורין הגדול של הקיום ואילו בצד השני אנחנו מחוברים אל המשפחה, הקהילה העם שלנו וכן גם אל המין האנושי בכללותו

איתן אלחדז- כתב צלם וחוקר טקסים ומנהגים ובחברה הישראלית