לאחינו הגיבורים שכנינו מגורשי היישוב מגרון!

ביום קשה זה לעם ישראל לדורותיו הננו כולנו כאיש אחד עמכם.

לאחר 10 שנות מגורינו בשכונתנו שנבנתה בברכת וליווי ממשלות ישראל, בשנה תמימה האחת האחרונה, חווינו על בשרינו את עינויי פסקי השנאה של חבורת שוליים רדיקלית שהשתלטה על מוסד פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון. באצטלה של חוק ומשפט מדומים רמסה ברמייה כל צדק ומוסר והביאה להריסתה של שכונה מיושבת לתפארת בליבה של הארץ וביתור תושביה לשני חלקים.

ומה נלין אנחנו, כשאתם הייתם מטרה לחץ של שנאה יוקדת מצד אותן מוסדות חטופים, במשך עשור השנים הללו כולו.

מי יודע לשער מה היא יראתו של יום ומה היא חרדת לילה, כשאנשים תאבי הרס, קנאה ונקמה מבקשים וחורשים את רעתו, אם לא שחווה בעצמו את התחושות הללו, שעה שעה.

אבל זאת נחמתנו בעוניינו, ביודענו בוודאות כי דבר ד' יקום לעולם, וד' המשיב אותנו לארצנו הוא ישיב שבותנו גם למקומות מגורינו אלו.

די לנו בראותנו מתגשמת את אמירתו של כצל'ה מלפני שנה כי "ממגרון אחד יהיו שלושה" (אמירה שקוממה עלינו את השר בגין אשר בחולשתו יישר קו עם המבקשים לסלקנו מאדמותינו ומבתינו).

לטווח הארוך ייזכר איך עינויי הסבל של חלוצי שכונת האולפנה, מגרון, עמונה, גבעת אסף ועוד, היו לקרשי המקפצה לעיבוי ותנופת ההתיישבות, למרות חולשותיה המצערות של ממשלת הליכוד בראשות נתניהו.

דא עקא, שדוקא בימים שחורים אלו להתיישבות כותבים גדולי עויני ההתיישבות בתוכנו (יוסי שריד, "הארץ" ט' באב. נחום ברנע, "ידיעות" ט' באלול) מאמרים המספידים את "חזונם לשתי מדינות לשני עמים", בשל העובדה שבחבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים מתגוררים כבר כ-700 אלף יהודים.

מכאן אנו למדים כי גם אם השעה קשה לנו, ומרוכזים אנו בקושי הפוקד אותנו, הרי זכור נזכור כי העתיד הקרוב והרחוק יגמדו את צרותינו לעומת תנופת הבנייה שתדע ארצנו, למרות חולשותיה של הממשלה, וכל שכן כשיוחלפו מנהיגינו במנהיגים אמיצים חדורי בטחון בגאולת ישראל, בעברו ובעתידו, מנהיגים העשויים לא חת ומורך לב מגורמים כאלו ואחרים, שהצדק אזור מותניהם והאמונה אזור חלציהם.

"כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה". פירש מרן ראי"ה קוק זצ"ל כי המתאבל על החורבן זוכה ורואה בשמחתה של ירושלים הנבנית כבר עתה בעת חורבנה.

נביט קדימה ונזכור שהייתם כלֵי-קודש ביד ד' לקידוש שמו, ולבניית שלושה יישובים חדשים: מגרון שתלך ותיבנה מתוך 17 הבתים שבע"ה תחזרו אליהם בקרוב; גבעת היקב; והשכונה היפה החדשה ביישוב אדם שנבנתה בגינכם.

אנו, 33 משפחות המגורשות השוכנות בעל כורחנו באתר הקראוילות, ו-17 המשפחות הנותרות בשכונה, הנאלצות לצפות יום יום בהחרבה החולה והגלותית של הבניינים מסביבנו, גם זוכים לראות מחלונות בתינו את התחלת בניית מאות הבתים שנבנים עתה בבית אל. מנגינות הקודש של בניית ארץ-ישראל ומנגינות טומאה של הריסת בתים ע"י ממשלת הליכוד בראשות נתניהו מתמזגות באוזנינו זו בזו. המראות מהחלונות משני צידי הבית מבלבלים את העין כאור וחושך המשמשים בעירוביה.

מלומדים אנו כי כך היא גאולתן של ישראל הבאה קימעא קימעא וכאיילה המקפצת על ההרים, היא נגלית ונכסית, נגלית ונכסית, אבל סוף סוף הגאולה באה ומתעצמת.

הציבור בישראל והמתיישבים ובני משפחותיהם בארץ כולה – בפרט, חווים בשנים האחרונות התעמרויות בלתי פוסקות מצד הממשלה, החל מההכרזה של רוה"מ כי תוקם מדינה ערבית בנחלנו ("2 מדינות ל-2 עמים"), דרך ההקפאה הרישמית של בניית בתי יהודים רק בשל היותם יהודים והריסה שיטתית ואכזרית של כל התחלת בנייה; ההקפאה בפועל של ההתיישבות כולה (למעט במקומות בהם אין ביכולתה של הממשלה להפריע) ועד הריסת שכונת האולפנה ומחיית הישוב מגרון.

חדורי אמונה אנו כי רק באיחוד השורות של מנהיגינו ננצח. כוחנו בשדות ההתיישבות, החינוך, בלימוד התורה, ובצה"ל, בהנהגותינו ואופיינו העדין ובנועם הליכותינו ידועים והולכים ונודעים יותר ויותר בציבוריות הישראלית.

משוועים אנו לכך כי נבטא את כוחותנו שזכינו בהם גם בהנהגתנו הציבורית, ונשאף להנהיג את אומתנו למודת הסבל והתלאות שעייפה מאד משבט מנהיגים חלושי רוח שהתנתקו ממקורות אבותינו ובשל כך כה זקוקים לכח רענן שיוביל אותם בגבורה ישראלית נחושה.

זהו הלקח אותנו עלינו ללמוד כדי שממשלה בישראל לא תבנה בתים רק כפיצוי לטבח במשפחת פוגל באיתמר או כפיצוי להריסות שכונת האולפנה.

יהי רצון שיבואו ימים טובים לישראל בהם לא רק שראש ממשלה בישראל לא יהיה מכה ההתיישבות אלא ראש ממשלת ישראל יבקר חדשות לבקרים בבתי חלוצי ההתיישבות ובוניה לחזקם, לרומם את רוחם ולסייע בהתרחבותם.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

נתפלל לד' כי יאזור את עמו בעוז ובגבורה, ונשוב כולנו אליו בלב שלם ובבנין אומתנו, תורתנו וארצנו ננוחם.

==

הראל כהן הוא דובר שכונת האולפנה בבית אל.